שמונה הדיברות לבחירות

Star inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactive
 

בהתחדש הבחירות עלינו לטובה‚ אנו רואים את קרנבל ונשף הצביעות המסורתית‚ רק נדמה שאפילו בארצנו מוכת הנשפים והצביעות‚ מצליחה רמת הצביעות להפתיע אותנו כל פעם מחדש ושלבור שיאים חדשים שלא ידענו.

חבל רק שבנושאים האמיתיים והבוערים באמת והעומדים על הפרק לא יודעים מנהיגינו להוציא מעצמם אנרגיות כה חיוביות ויכולת אלתור כה משובחת. פתאום כולם קפצו על הסוס החברתי. אפילו המלך ההוא‚ זה שהיה  עירום. פתאום זה נזכר בפרוסות העבות שאכל ושהיו מרוחות דק‚  ההוא נזכר שבא משכונת עוני בניגוד לילדי השמנת אם כפית הזהב בפה‚ והיד עוד נטויה.

אז על מנת לעשות קצת סדר בדברים וכדי שלא תשכחו‚ כמו שאומר מדי שישי בשישי הפרשן הטלוויזיוני הידוע‚ נציגו ושופרו של הממסד העושק: אז שלא יעבדו עליכם!

 בחירה טובה לכולנו ולהלן העובדות.

 

1. מובטלים – פרזיטים או מלח הארץ.

 אחד מקהלי היעד המשמש מטרה עיקרית להשתלחות חסרת הרסן ולקלישאות הנבובות והבזויות של נתניהו הם המובטלים וכביכול הפרזיטים שלא רוצים לעבוד ולכן מצבם הכלכלי קשה.

האמת היא שרוב העניים והאנשים קשיי היום במדינת ישראל הם אנשים עובדים. הם נפגעו באופן הקשה ביותר לאו דווקא מקיצוצי התקציב והקצבאות‚ שהיו קשים ממילא‚ אלא בגלל שהם נשארו חסרי הגנה מול חיות הטרף של חברות הקבלן שעושקות את התנאים הסוציאליים ותנאי השכר שלהם ומתעמרות בהן‚ מבלי שהממשלה תדאג אפילו להגנה משפטית בדמות חקיקה שתגן על זכויות העובדים.  מצב זה נובע ישירות מכך שהמדינה מוכרת את עצמה לדעת לקובץ מושחתים ובעלי הון מסואבים‚ שידאגו למלא את מאווייהם ולמלא את תאוות הבצע חסרת המעצורים והבושה של נתניהו.

לגבי הקצבאות ובמיוחד דמי האבטלה יש לקבוע באופן הברור ביותר‚ כי למעשה אין המדינה משלמת ומממנת את הקצבאות ואת המובטלים‚ שכן הקצבאות ודמי האבטלה משולמים מכסף שהופרש ממסים שאנו‚ כלומר גם המובטלים עצמם‚ משלמים. תכנית ויסקונסין לדוגמא‚ שנכשלה בארה"ב‚ אינה מהל"ב ולא באה מהלב‚ כפי שהיא משווקת לדוברי העברית. תכנית זו היא למעשה לא שום דבר אחר אלא שוד מתוכנן‚ רשעות לשמה‚ שמתבצע לאור היום בכספנו ובכספי המסים שהפרשנו‚ והמתוכננת והמבוצעת בעזרתה הנדיבה ובעידודה של הממשלה.

יתירה מזאת‚ אנו רואים‚ אם כן‚ שהממשלה אפילו תומכת ומכריזה מלחמה על אזרחיה שלה‚ תוך שותפות לא קדושה עם חברות הקבלן כדי לשלול מהעובדים את מעט הזכויות והשכר שעוד ניתן להם. הממשלה דואגת להוציא מכרזים והצעות שבהם ברור שהקבלן לא יכול לעמוד אלא אם הוא גוזל ועושק את עובדיו. מכיוון ששני הצדדים הולכים בלב ובנפש חפצה לעסקה‚ כשברור לשני הצדדים מה המשמעות של מהלך זה‚ וכאשר אף אחד מן הצדדים לא מתריע‚ ברור שלשני הצדדים אינטרס שווה בגזל העובדים.

כאשר משרד ממשלתי קובע את שכר שעת האבטחה המקסימאלית למאבטח שתשולם לחברה הקבלנית על כ 35 שקל לשעה ומחייב מצד שני את חברת האבטחה לשלם לו שכר שנע בין 22 ל 25 שקל לשעה‚ ברור שהחברה הקבלנית לא יכולה לעמוד בכך. מצד שני לחברת הקבלן אין בעיה לקבל את המכרז‚ והיא לא תתנגד או תתריע על כך שהמכרז פסול ודינו גזל ועושק העובדים‚ ועל חוסר היושר ומשוא הפנים של המשרד‚ שכן היא יודעת שהמשרד או הממשלה לא ינקפו אצבע ולא ייעשו מאומה‚ כדי להגן על זכויותיו של העובד ששומר על אותו המשרד שעושק אותו. לכן גם אם הקבלן לא ישלם את כל שכרו של העובד ולא ישלם את תנאיו הסוציאליים‚ אין לו ממש צורך לחשוש מכך‚ שכן במדינת ישראל של סוף שנת 2005 אין דין ואין דיין וכל דאלים גבר.

הסיבה לכך היא שאת הכסף הגדול עושות חברות האבטחה לא במשרדי הממשלה כי אם על ידי לקוחות פרטיים שמשלמים לחברת האבטחה כשבעים שקל לשעה בעוד שחברת האבטחה משלמת במקומות אלו את שכר המינימום.

הסיבות לשתיקה הרועמת של העוסקים במלאכה בתחום הן שונות. ראשית בגלל חששם מהכוחניות הדורסנית והבריונית שמפעיל משרד האוצר ואנשים כנתניהו אל מול העובדים והפחד לאבד את מקום הפרנסה‚ קיקיוני ועלוב ככל שיהיה‚ שנית בגלל חוסר היכולת של עובדי הקבלן להתארגן‚ בגלל היעדר חוקים מתאימים בכנסת ולא בגלל ההסתדרות‚ שלישית בגלל שחלק ניכר מעובדים אלו הנם עולים חדשים שלא יודעים את זכויותיהם או סטודנטים צפונבוניים מפונקים מהרצלייה פיתוח וסביון שלא מעניין אותם הנושא‚ כי אבא כבר יחתום על ההמחאה – ויסלחו לי מעט הסטודנטים בעלי רגישות חברתית.

אגב טענתו של נתניהו והפיכתם של המובטלים לפרזיטים לא רק שהיא מקוממת מבחינה מוסרית‚ היא גם מעלה תהיות בדבר יכולותיו המנטאליות של האיש ויכולתו לראות את המציאות נכוחה. המעניין הוא שככל שנקפו השנים גדל גם במקביל מספר המובטלים תחת שלטון העריצות של נתניהו. לכן לפני כמה שנים כאשר היו פחות מובטלים‚ אלא שעבדו אז היו מלח הארץ. היום כאשר מדיניות הממשלה יוצרת יותר ויותר עניים‚ יותר ויותר מובטלים‚ אלא שהיו לפני כמה חודשים ולפני כמה שנים מלח הארץ הפכו בן לילה  לפרזיטים ואוכלי חינם.

לכן יש לנו הצעת ייעול עבור נתניהו‚ שאי אפשר לסרב לה. מאחר והאיש ממילא לא תורם ואינו עושה כלום‚ אנו נסכים שיעזוב את משרד האוצר והפוליטיקה לצמיתות. בתמורה להסכמתו לעזוב‚ תשלם המדינה לנתניהו שכר עד הפנסיה בגובה של 5000 ₪.

רק שלא יעשה כלום‚ ורק שלא יגרום נזק נוסף. שילך לעשות כסף לביתו‚ כמה שרק יחפוץ. אנחנו נמשיך לשלם לו את השכר הזה. בכסף שנחסוך נביא עבור אותו שכר של 5000 ₪ מובטל שימלא את מקומו. אין ספק שיהיו הרבה קופצים על המציאה בשכר של 5000 ש"ח. מאחר ומי שיבוא יכול להיות רק יותר טוב‚ גם העם ירוויח מכך וגם אפשר יהיה לחסוך הרבה כסף לקופת המדינה.

ועל זה נאמר ברוך שפטרנו.

 

2. השמן והרזה – או מי באמת צריך לעשות דיאטה

קלישאה נבובה ותירוץ מוכר נוסף של ביבי "מספר המשלים" נתניהו‚ האיש‚ האושיה והמשורר הרומנטיקן הלא רומנטי מבית מדרשם של הליכוד ושינוי הוא "משל השמן והרזה". לפי משל זה השמן הם עובדי המדינה הרשעים והשמנים שעושקים את הסקטור העסקי הרזה‚ המצומק והמסכן. מעניין ונשגב מבינתי כיצד יכול עובד מדינה המשתכר שכר מינימום לעושק את האחים בורובסקי שעוד נגיע אליהם.

אגב במדינות "העולם השלישי" כגרמניה‚ אנגליה והמדינות הסקנדינביות‚ עובדי המדינה תופסים נפח גדול יותר בהרבה במערך יחסי כוחות העבודה במשק‚ ושם משום מה לא מאשימים אותם בפרזיטיות. הכלל ברור: רק ביבי ופקידי האוצר מבינים בכלכלה‚ מה אנחנו צריכים ללמוד מהם. אנחנו נהייה אור לגויים. האור שבקצה המנהרה. רק עמדותיו של משרד האוצר תואמות תמיד ובאופן מפליא ביותר את חוק מרפי השני‚ שאומר שבקצה האור שבקצה המנהרה יש תמיד רכבת שבאה ממול.

האמת כמו תמיד היא הפוכה. רוב הלקוחות שלא מחזירים לבנקים את הלוואותיהם הקיקיוניות על סך מאות מיליוני שקלים הם אותם אנשי המגזר העסקי כדוגמתו של בורובסקי. זה אותו בורובסקי שבהתנהלותו השערורייתית ריסק את קלאב מרקט‚ הרס את חייהם של משפחות שלמות של עובדי הרשת ועוד כמה ספקים לא חשובים בעיניו. האמת שזה לא קפיטאליזם חזירי‚ אלא קניבליזם לשמו. ומי משלם את המחיר? התשובה ברורה אלו הם משקי הבית הקטנים שכוללים גם את השמן הנצלן‚ הלא הם עובדי המדינה‚ המרוויחים שכר מינימום על גבם הרזה והמצומק של הבורובסקים.

למען האמת ההיגיון שבניפוץ מערך עובדים אלה הוא ברור. אלו שזקוקים לעובדי המדינה הם האנשים שאין ביכולתם לקבל שרותי קהילה‚ חינוך ורווחה באופן פרטי. לביבי ולבורובסקי זה לא יקרה כמובן. המהלך הזה בא לפגוע בעובדים ובשכבות החלשות בשני ראשי חץ.

ראשית הפרטת מערכי החינוך‚ הרווחה והקהילה תפרט כך‚ שאלו שיש להם יוכלו לשלשל לכיסם עוד קצת כסף‚ ומצד שני על ידי כך יוחרפו הפערים בין המעמדות לטובת העשירים‚ השבעים והנהנתנים. ההיגיון בכך ברור‚ ככל שיהיו בעם יותר חוטבי עצים ושואבי מים‚ כך בנקל ניתן יהיה לשלוט באנשים חסרי השכלה והבנה בשיטת הפרד ומשול.

מעבר לכך חשוב לציין עובדה נוספת. הטענה כי אנשים המרוויחים שכר מינימום‚ גם אם מדובר בכמה עשרות בכל משרד‚ הם אלו שגורמים לגירעונות ולמצב הכלכלי העגום במדינה‚ היא טענה הזויה ומופרכת מיסודה.

ראשית את הכלכלה יכול להרוס מי שקובע את המדיניות הכלכלית ומכתיב אותה. אנשים פשוטים וקשיי יום אין להם זמן ולא את הכוח להתעסק בכל השטויות שבהם עוסקים נתניהו וחבר מרעיו ושבגללם הכלכלה נראית איך שהיא נראית. האנשים האלה יותר מדי עסוקים בדאגה איך לפרנס את עצמם ומשפחתם ואיך להביא אוכל לילדיהם. הם לא קובעים את המדיניות הכלכלית ולכן הם גם לא הורסים אותה.

בנוסף הגירעונות נגרמים לא בגלל העובדים הפשוטים האלה‚ שבקושי מרוויחים למחייתם‚ אלה בגלל לשכות מנופחות של עסקנים סוג ד כעוזי "הבסטיונר הגנגסטר" כהן. דוגמא מובהקת לכך הוא משרד האוצר שהחזיק בשני שרי אוצר‚ שני דוברים האחד למשרד והאחד לשר‚ כמה עובדים בכירים בדרג של מנכ"לים‚ כמה מנהלים בכל מחלקה כשבחלק מהמחלקות יש יותר מנהלים מעובדים ולשכות שרים שמנופחות ביועצי אחיתופל למיניהם שיושבים כל אחד על חוזה אישי של עשרות אלפי שקלים. לכל אלה יש לצרף מכוניות‚ עוזרים‚ נהגים‚ מזכירות‚ שעות נוספות‚ ארוחות דשנות על חשבון הברון‚ ועוד כהנה וכהנה הטבות.

מגוחכת על כן היא טענתם של עוזי "החייזר מהמאדים" לנדאו ודומיו‚ המשתפים אותנו חדשות לבקרים בחששם שנהפך לקובה בגלל עמיר פרץ. אפראט הדיכוי הבירוקראטי שהקימו כל ממשלות הליכוד בקרית הממשלה בירושלים ובאחרונה גם בתמיכתה של שינוי‚ לא היה מבייש את אפראט הדיכוי שהקימו לנין וסטאלין ואף עולה עליו. יש לציין שבברית המועצות שלאחר שלטונם של שני האישים הללו לא הגיעו לרמה כזאת של דיכוי בירוקראטי כמו שהגיעו אליו עוזי לנדאו והליכוד.

כל ההוצאות על אותם עובדי מדינה מיותרים לכאורה לא מתקרב אפילו למשכורותיהם של שניים שלושה "בכירים" כאלה או האוואנגרד בלשונו של לנין. לכן ראשית שיפטר נתניהו קודם כל את לשכתו המנופחת ומדושנת העונג אחר כך יעשה בדק בית וניקיון במשרדו ורק אחר כך יטיף לאחרים להדק את החגורה.

לבסוף גם טענה מהזווית המוסרית שהיא לא הצד החזק של נתניהו ואנשי משרדו לשעבר. נכון שכיום בגלל הקדמה הטכנולוגית אנו מסוגלים לבצע את אותה העבודה בפחות זמן ובפחות כוח אדם. אך מי שעובד במשרדים הוא בן אדם ולא מכונה. אנשים אלו‚ נתנו את מיטב חייהם במקומות העבודה שבהם עבדו. כאשר הם התחילו לעבוד היינו כחברה זקוקים להם ולכוח אדם רב ועל כן עלינו להכיר להם תודה. לכן אין זה אשמתם שכיום הטכנולוגיה השתנתה והתנאים השתנו. ולכן גם כאשר יש צורך לבצע שינויים‚ יש לעזור לאותם האנשים ולא לזרוק אותם לרחובות.

אם היה נתניהו מפטר את אוכלי החינם שממלאים וצובאים על לשכתו ושאר הלשכות הממשלתיות‚ ניתן היה להשקיע את הכסף בהסבה מקצועית של העובדים‚ לדאוג לפרנסתם ואפילו היו נשארים עוד קצת מזומנים לקופת המדינה.

התנהלות ממשלת הליכוד - שינוי שנתניהו היה הזרוע המבצעת והמוח שעומד מאחורי פעילותה הכלכלית ובשיתוף הדמגוגים הגזעניים של שינוי‚ היא למעשה ריאקציה של הליברליזם הפרוגרסיבי לרדיקליות הליברלית מתקופתם של מרקס ואנגלס.

הלא שניהם טענו בביקורתם על הליברליות של ימיהם שהיא גורמת למצב שבו ככל שהפועל מייצר יותר‚ הוא מייצר יותר מוצרים ויותר מכונות. שני הדברים גם יחד גורמים לכך שהוא ימצא את עצמו יותר ויותר עני‚ משום שהמכונה מחליפה אותו בסופו של דבר‚ והוא ייפלט אל מחוץ לתהליך הייצור והעבודה. ככל שהפועל מייצר יותר ויותר‚ כך באופן פרדוכסאלי הוא נעשה יותר ויותר עני והבורגני נעשה הרבה יותר עשיר וצובר הון.

במקום להוציא את העוקץ מטענותיהם ובמיוחד ממסקנותיהם כפי שדגלו בזה הן ליברלים פרוגרסיביים לאחר מרקס ואנגלס והן זרמים רבים בסוציאליזם הקונסטרוקטיבי של המאה העשרים חוזרים נתניהו והניאו ליברלים מבית מדרשם של הליכוד ושינוי לליברליזם פונדמנטליסטי ורדיקאלי ולסטריאוטיפים אנאכרוניסטיים במסווה של אידיאולוגיה מודרנית וחדשנית (ניאו).

3. שכר המינימום -  ויכוח כלכלי לגיטימי או גזענות חברתית ומעמדית גרידא

אחד הנושאים המרכזיים שתופסים היום מקום נכבד בשיח הציבורי היא הדרישה להעלאת שכר המינימום. אם הישמע הדרישה קפצו מרבצם ומתרדמתם כמה ממושחתי הכנסת כנתניהו והוולגרגרן טומי "הערס והגזען האשכנזי" לפיד‚ נושאי דברם של בורובסקי ושכמותו בכנסת והחלו בהפרחת קלישאות‚ סיסמאות נבובות ובהפחדה שלוחת רסן.

הדמגוגיה וההפחדה כאן אינה יודעת גבול‚ שכן כאן מדובר בפגיעה בציפור נפשו של המגזר העסקי במטרתו ובדרכו לעשוק את העובדים מהמעט שעוד נותר להם. למען האמת לא רק שאין ממה לפחד כפי שהוכיחה זאת מדיניותו של ביל קלינטון – והרי אין להעלות על הדעת שקלינטון הוא קומוניסט -  אלא זהו צעד הכרחי להציל את החברה הישראלית ממוות בטוח בבחינת ההידרדרות שלה  לנורמות וסטנדרטים של עולם שלישי.

ההיגיון בהעלאת שכר המינימום דווקא בתקופה זו הוא רב‚ שכן עובד שיחל להשתכר כמעט חמשת אלפים שקל  לחודש‚ יוכל לצרוך יותר ומכיוון שהצריכה וכוח הקנייה שלו יעלה ירוויחו מכך גם אנשי העסקים שהמחזור העסקי שלהם יגדל. בגישה זו תמונה ההשקפה הרואה גם בפועל ולא רק במושחתי ההון הספקולטיבי כוח קנייה.

גישה זו מקורה בסוציאליזם האופטימי של רוברט אוון‚ שחי במאה השמונה עשרה‚ והיא קנתה לה מהלכים רבים בסוציאליזם הקונסטרוקטיבי ובסוציאל דמוקרטיה של המאה העשרים. אוון שקרא תיגר על הליברליות של המאה השמונה עשרה‚ העלה טיעון שבזמנו היה די מהפכני ודי ברור בימינו עד להופעתה של התופעה הניאו ליברלית: אם תתנו לפועלים שכר הוגן‚ טען אוון‚ הם יהפכו לגורם של כוח קנייה. תנו לפועלים שכר הוגן‚ ואז רמת החיים שלהם תעלה. כך יתחילו גם הם לרכוש מוצרים‚ ובימינו ניתן להגיד גם שירותים. התפיסה הניאו ליברלית טועה משום שאינה מתייחסת אל הפועלים והשכירים כאל כוח קנייה אלא רק כאל כוח ייצור.

אם נאמץ גישה זו‚ תהייה התוצאה שכמיליון וחצי עניים‚ מובטלים‚ חוטבי עצים ושואבי מים יחלו גם הם לשלם מסים ויעשירו בכך את קופת המדינה שתתעשר במקביל גם ממיסים נוספים שישלמו אנשי העסקים‚ לא כתוצאה של נטל מס כבד‚ אלא בגלל מחזור עסקי גדול יותר וכך ירוויחו כולם ולא קומץ בעלי הון מושחתים הדוגלים בקפיטליזם חזירי המבוסס על הון ספקולטיבי ולא על הון יצרני כמקובל במדינה מתוקנת.

הסיבה היחידה לכך שהיום לא מיושמת מדיניות זו‚ היא שהמדיניות הניאו ליברלית שמיוצגת על ידי שינוי ונתניהו‚ אינה רואה במעמד העובדים כוח קנייה‚ אלא רק בעשירון‚ במאיון ובאלפיון העליון. זה למעשה חושף את פרצופם הגזעני והאמיתי של לפיד‚ חבר מרעיו בשינוי ובליכוד של נתניהו ושרון. מעמד הביניים של לפיד‚ נתניהו ושרון כולל רק את מעמד הביניים העליון הקרוב הן ביכולותיו והן בהשקפת עולמו וביכולותיו לעשירון העליון‚ בניגוד למעמד הביניים התחתון והאמצעי שקרוב בהשקפת עולמו למעמד העובדים והשכירים.

זו גם הסיבה ששינוי פגעה הכי הרבה בשכבות הביניים מכיוון שלא כל שכבת הביניים עומדת לנגד עיניה‚ כי אם רק אותו החלק שיוכל להשביע את רעבונם לממון לרדיפת הבצע ולשררה.

 

4. הון ספקולטיבי מול הון יצרני – שתי גישות נורמטיביות או בעיית שחיתות של הון שלטון

אחד המאפיינים של המדיניות הניאו ליברלית של לפיד – שרון – נתניהו כפי שראינו מקודם הוא העדפת הקפיטליזם החזירי בדמות ההון הספקולטיבי אל מול הקפיטליזם האנושי והמתחשב יותר הדוגל בהון יצרני.

משמעותו של ההון הספקולטיבי הוא שאת המיליונים שלהם מגלגלים אותם המושחתים על ידי מניפולציה‚ התערבות ביציבותו של המטבע המקומי ובמדיניות ורזרבות מטבע החוץ בדרכים שונות ורבות הכוללות גם הצפה והתערבות ספקולטיבית בערכו ויציבותו של המטבע המקומי‚ התערבות במדיניות הפיסקאלית של המדינה‚ התערבות בורסאית והתערבות בענייניה הפנימיים של המדינה בבחינת קביעת מדיניות הרווחה וריסוקה. דוגמה בולטת לכך הוא גורג סורוס שעל ידי הספקולציות שלו גרם לכמה וכמה משברים בעולם.

לעומתם דוגל ההון היצרני בהשקעה במקומות עבודה והשקעה בגורם האנושי בדרך לניצול ולהשגת השאיפות הכלכליות של שני הצדדים‚ הן של העובדים והן של בעלי ההון. כפי שאנו רואים מעמיד סוג זה של הקפיטליזם גם את האדם העובד במרכז החשיבה ולא רק את החשיבה האגואיסטית והאגוצנטרית של בעלי ההון הספקולטיבי.

סוג זה של קפיטליזם‚ למרות הבעתיות הרבה שכרוכה גם בו‚ הוא אנושי וחברתי יותר. הוא מבוסס על ההון היצרני ומתגלם בדמות מדינת הרווחה הרואה והמכירה מצד אחד ביתרונות מסוימים של הקפיטליזם ומצד שני מודעת לכוחות ההרסניים שטמונים בו ולפערים החברתיים הבלתי אפשריים שהוא יוצר.

לכן שואפת מדינת הרווחה לשמר את היסודות החיוביים של הקפיטליזם מצד אחד ומצד שני לאזן ולתקן את הנזקים שהוא גורם על ידי על ידי מעצורים ובלמים שמעמידה מדינת רווחה מתוקנת המבוססת על ראייה קפיטליסטית של הון יצרני. לכן קפיטליזם מסוג זה כאשר מנהלים אותו בתבונה הוא קפיטליזם שניתן לקבל ולחיות איתו.

הבוחר במדיניות של ביבי – לפיד – שרון בוחר בקפיטליזם החזירי‚ חסר הגבולות והרסן ומביא על עצמו ספסרים חסרי בושה בדמותו של גורג סורוס. הבוחר בביבי – לפיד – שרון מפקיר את גורל ילדיו וגורלו שלו בידי ספסרים עלובי נפש מהסוג שציינו זה אתה.

 

5. האוברדרפט במשקי הבית כמשל להורדת הגירעון התקציבי – ניתוח כואב או דמגוגיה בגרוש

האדונים נתניהו ולפיד לא מעודכנים. האמת שאין בזה שום דבר מפתיע. נראה שהשניים חיים בבואת פורמלין על כוכב לכת אחר. אז הנה כמה עובדות על מנת לסבר את אוזנם.

גם במשקי הבית ישנן תקופות של מינוס שלא מצביע דווקא על בעיה כלכלית כרונית‚ כי אם על הוצאות חד פעמיות כאלה ואחרות. בהרבה משקי הבית ישנם גם תקופות של מינוס והלוואות על מנת להתקדם בחיים לדוגמא לצורך של פתיחת עסק‚ קניית נכס נוסף‚ הרחבה של עסק קיים‚ לימודים ועוד.

על כן לא כל מינוס וגירעון הנו נזק כלכלי חסר היגיון. המינוס הכרוני ברוב משקי הבית בארץ‚  הוא תוצאה של שכר מעוות שאי אפשר לחיות ולהתקיים ממנו ולא  בעיה שיצרו האנשים בעצמם. הוא תוצאה של מדיניות ממשלתית מעוותת ומופקרת הרואה באנשים כלי משחק וקלישאות קפיטליסטיות הזויות ותו לא והיוצרת חברת עבדים שלוחת רסן שאין בה דין ולא דיין.

אגב ההוראה של בנק ישראל שתיכנס לתוקפה בראשון לינואר והמגבילה את חריגת היתר ממשיכה בדיוק את הקו הזה. הגם שהגבלת משיכת היתר לכשעצמה היא תופעה מבורכת‚ שכן היא מצמצמת את התעשרותם של בעלי ההון השולטים בבנקים‚ הדרך שבה היא בוצעה גובלת בפיגוע חברתי. הגבלת משיכת היתר הייתה צריכה להתבצע בצמוד להעלאת שכר המינימום וחיזוק הקצבאות‚ שכן החריגות הן תוצאה של משכורת שלא מאפשרת חיים מינימאליים בכבוד ואונסת את האנשים לחיות במינוס וחריגה מתמדת.

משום מה לא שמענו וגם לא נדמה לי שנשמע שבורובסקי ודומיו יחויבו להחזיר לבנק את כל מאות מיליוני השקלים שאותם לקחו או שהורידו לטמיון כפי שראינו בפרשת קלאב מרקט ושבסופו של דבר הבנק גובה מאתנו בעמלות מופרזות והזויות. את החריגות האלה‚ של המגזר העסקי הרזה‚ נשלם בסוף אנחנו משקי הבית השמנים.

המינוס הכרוני בתקציב המדינה הוא אם כן בעיה של הפניית תקציבים מיותרת לביטחון מצד אחד‚ מצד שני פינוק של קומץ בעלי הון מושחתים ותאבי בצע על חשבון הרוב הדומם העובד באמת למחייתו‚ ומצד שלישי הכנסות מס נמוכות ממה שניתן היה לגבות באמת‚ לולא חי בארץ מעמד של 1.5 מיליון עבדים עניים ונרצעים‚ חוטבי עצים ושואבי מים.

אמנם נכון שאם לא יהיה גירעון תקציבי וישרור שלום‚ כי גם אז יהיה מצבם של העובדים עגום יותר‚ כי הכסף שייחסך יופנה שוב למושחתים תאבי הבצע‚  אבל זו כבר בעיה אחרת של שלא קשורה בהורדת הגירעון התקציבי‚ כי אם בחלוקה נכונה של המשאבים הלאומיים.

 

6. מה אנחנו נהיה כמו קובה – או איך הפכנו לסדום ועמורה

תופעה חדשה‚ כפי שציינו קודם‚ קנתה לה מהלכים בזמן האחרון והוא החשש המתמיד של כמה מפוחלצי הליכוד ושינוי ההזויים שעוד נותרו שנהפוך לקובה. אמאאאאלה‚ איזה פחד‚ ממש סיוט ברחוב אלם. הבעיה שבכל פעם שאני מנסה לדמיין לי את פידל קסטרו בתפקיד פרדי קרוגר‚ עולה לי תמונתו ודמותו הצווחנית של לפיד או דמותם ההזויה של ביבי ועוזי לנדאו‚ המרבה לחלוק איתנו בזמן האחרון את חששו.

האמת שבמצב של היום כשעובדי משרד הדתות נאלצים לשבות בגלל הלנת שכר של יותר משנה וגופות של נפטרים מתגוללות ברחובות כשמסביבן רצים חתולים רעבים‚ כשזקנים נסחרים כמטבע עובר לסוחר ומורעבים בבתי אבות פיראטיים‚ כשנשים נרצחות תחת כל בית מגורים רענן ומדינת ישראל מהווה גן עדן לסוחרי נשים וסמים‚ כאשר ילדי בית ספר לא מקבלים תעודות ולא יוצאים לטיול בגלל חוב כספי‚ כאשר נהגים נדקרים בגלל מקום חנייה‚ כאשר העולם התחתון עובר לבצע פיגועי חיסול חשבונות של כנופיות מתחרות‚ נשאר לנו רק לגחך. הלוואי שהיינו כמו קובה‚ איך שאנחנו נראים היום‚ גם אנשי סדום ועמורה היו נראים לידנו כצדיקי הדור וחסידי אומות העולם.

 

7.  הפרטה ותחרות – התייעלות או התעללות

טרנד חדש תקף לאחרונה את המערכת הפוליטית. החיידק החדש מעביר רטט בכל אחד שנדבק בחיידק הזה. הוא סוחף את כל החושים שלנו‚ הוא נותן לנו הרגשה של התעלות‚ של היי‚ הרגשה של התרוממות רוח. החיידק הזה שמו בישראל הפרטה ותחרות. הבעיה היא שזה באמת חיידק ולא רק מטאפורה. מאחר וכל ההפרטה סופה שתגמר אצל עובד קבלן‚ כפי שראינו‚ קיבלנו עוד כמה עשרות או מאות של עבדים‚ חוטבי עצים ושואבי מים.

הדוגמאות להפרטה המוצלחת ביותר הן כמובן בזק ומפעלי ים המלח. לפני שהפרט שירות השיחות של בזק לחו"ל עמד גובה התשלום הדו – חודשי על סכום של עשרים שקלים. היום עומד סכום זה על מאה שקלים שבזק נאלצה לגבות כדי לעמוד בתחרות. אגב את רוב השיחות לחו"ל מבצעים כמובן בעלי ההון הספקולטיבי למיניהם והעלייה של מאות האחוזים בתשלום החודשי שנאלצו לשלם‚ זקנים‚ עובדים וכלל ישראל‚ כדי לממן את השיחות הזולות שלהם‚ לא רק שקוזזה אצל הספקולנטים ומהמרי הקזינו הבורסאי למיניהם אלא שהם הרוויחו עוד מאות אחוזים רבים בכסף שחסכו בשיחות אלה לחו"ל.

מפעלי ים המלח היא דוגמה נוספת לאחד המפעלים הכי מוצלחים של מדינת ישראל. למרות שלא היה בבעיות כלכליות הפרט המפעל. חלק מעובדיו כפי שראינו בתכניות התחקירים עבדו בתנאי עבדות שלא היו מביישים את גינגיס חאן. כמובן שזה הכול לתפארת מדינת ישראל. ועל זה נאמר לא נשכח ולא נסלח.

התחרות וההפרטה הנה למעשה חלק מתפיסה רחבה יותר של הקפיטליזם האינדיבידואלי בן ימינו. הקפיטליזם האינדיבידואלי שהבין בעל כורחו את העיוותים שיוצר השוק הגיע למסקנה כי את העיוותים האלה יש לתקן על ידי על ידי הגברת מדיניות השוק ועל ידי עידוד יתר של יוזמה פרטית לרבות הפרטה סיטונית של נכסי מדינה ליזמים ולידיים פרטיות.

מסקנה זו היא מסקנה הזויה. הרי אם נגיד שכלכלת השוק לבדה עונה על כל צרכינו מי יממן לנו את הביטחון והצבא? הבא נפריט אותם. נביא חיילים עובדים זרים או הכי טוב עובדי שטחים‚ הרי הם הכי זולים. בעיקר כי לא צריך להשקיע הרבה בתנאים שלהם‚ אלא רק לשלם שכר מינימום ואפשר אף פחות. ומה אם המשטרה? גם זה פתרון מעולה. גנבי הרכב מהשטחים יודעים הכי טוב איך לטפל בבעיה הזאת. במיוחד הייתי מציע להפריט את הכנסת שזה אולי יכול להיות דווקא רעיון לא רע בכלל.

לכן אם יש יותר מדי תורים ברפואה הציבורית‚ נקנה ביטוח רפואי פרטי. זה נשמע סביר. אם התחבורה הציבורית כשלה‚ נקנה מכונית. אם התחבורה הציבורית כשלה מאוד‚ נקנה מכונית גם לכל ילד שיגיע לגיל 18. אין ריאות ירוקים ופרקים בערים. לא נורא‚ לא נרוץ בפארק‚ נקנה מכשירי התעמלות והליכונים. יש יותר מדי זיהום אוויר‚ נקנה פילטר לכל בית. המים מזוהמים‚ לא נורא נקנה מים מינראליים! יש פשע שחוגג ברחובות‚ יהיה בסדר נקנה טנק ושריון לכל ילד במקום המכונית

לתפארת מדינת ישראל והקפיטליזם החזירי!

 

8. עמיר פרץ והמאבק החברתי – אלטרנטיבה שלטונית או אפיזודה חולפת

ניתן בהחלט לומר שהניצחון של עמיר פרץ שינה לחלוטין את המצב והמפה הפוליטית בישראל והוא הוא שגרם למפץ של שרון. פרץ לא בא מאותה קליקה ישנה של מנהיגי ההסתדרות מטעם מפלגת פרות הבשן הדשנות‚ כלומר העבודה ומפא"י. לראשונה עומד בראש מפלגת העבודה (או כל מפלגה גדולה אחרת) מועמד מזרחי אוטנטי מעיר פיתוח‚ שמבטיח להעלות את שכר המינימום ל- 4700 ₪‚ להפסיק את ההתעללות בפנסיונרים הרעבים‚ ואת ההשפלה של עובדים שלא יכולים למצוא פרנסה‚ ואפילו את ביטול שוד הפנסיות הגדול שבוצע על ידי הממשלה.

פרץ ניצח למרות תבוסה במוקדי הכוח הגדולים והמסורתיים של מפלגת העבודה: הקיבוצים או תל אביב. היו אלה ללא ספק אנשי שכונות המצוקה‚ שכונות העובדים ועיירות הפיתוח שהביטו בבוז בממסד של מפלגת העבודהוקבעו שהם רוצים לראות משהו אחר. הניצחון של פרץ מראה עד כמה עמוק הזעם כלפי הממשלה וכל השותפות בה‚ לרבות מפלגת העבודה הקיקיונית מלפני פרץ‚ והוא ניצחון של עובדים שפשוט נמאס להם מהדיכוי‚ הניצול‚ האבטלה‚ שכר הרעב‚ והכי גרוע- מהייאוש.

לאט החלה חוזרת התקווה לעיני האנשים ברחוב. הנושאים שפרץ העלה בפריימריז לא נעלמו ביום שאחרי‚ הם סוף סוף הפכו לשיחת היום ברחוב‚ ופרץ אף עמד בהבטחתו לפרק את הממשלה וללכת לבחירות.

אולם פרץ לא מגיע לבד וחלק מהתבטאויותיו מעוררות מחשבות ומעלות סימני שאלה.פרץ מביא איתו נדוניה לא מבוטלת ובעייתית‚ בני גאון‚ מאנשי העסקים הגדולים במשק הוא בעיה בפני עצמה‚ והתמיכה החד משמעית שקיבל משוקןהבעלים של הארץ‚ ומכמה מעשרי ההיי-טק החדשים מעלה שאלות באשר לחופש הפוליטי של פרץ בתור נציג עובדים אוטנטי שבא מהשטח.

ההתבטאויות של פרץ לגבי המודלים שלו לחיקוי הן בעתיות ביותר. הדיבורים על הערכה ולקיחת דוגמה מראש ממשלת אנגליה‚ טוני בליירמתעלמות מהעובדה שבלייר הוא שמוביל הפרטות במערכות החינוך והבריאות באנגליהומתקפות על רמת החיים של העובדים ברמה כזאת‚ שלא הייתה מביישת את גברת תאצר הידועה לשמצה והמפלגה השמרנית שלה‚ ושגרמה כבר למספר ארגוני עובדים שהיו חלק מהקמת מפלגת הלייבור החדשה בראשה הוא עומד‚ לשקול מחדש את קשריהם עם המפלגה.

גם הדוגמה של נשיא ברזיל לולה אליה התייחס פרץ גם היא מדאיגה מאוד. זמן קצר לאחר היבחרו תחת הלחץ   של הבנק העולמי‚ הנהיג לולה התקפות חריפות על תנאי החיים של העובדים והאיכרים הברזילאיםואף הפריט את קרנות הפנסיה. שם הוביל הדבר לזעם רב ולהקמת מפלגת עובדים חדשה.

הממסד האשכנזי והדשן של מפלגת העבודה כבר דחהאת פרץ בעבר. ב-1994 כשניסה פרץ להיבחר כמועמד העבודה לראשות ההסתדרות‚ הוא נחסםוהצטרף לרמון‚ שהוריש לו את תפקיד היו"ר כשחזר לממשלה ב-1995. פרץ קיבל את התפקידבתקופה שאפשרה התפתחות של מאבקי עובדים ומאבקים חברתיים‚ בזמן שנושאי ביטחון מילאו תפקיד פחות מכריע בסדר היום‚ לפני הפיצוץ של הסכמי אוסלו.

ההסתדרות בהנהגת פרץ לא עמדה במשימה הגדולה של לארגן מחדש את הכוח שלהעובדים מול המתקפות הניאו-ליברליות‚ ולבנות מחדש את האמון של העובדים בכוח שלהם. ההסתדרות נכשלה במאבק נגד הפרטת קרנות הפנסיה אחרי קרב קצר‚ ובמקרים אחרים עובדים אף ננטשו לבד בשטח בסוף השביתה. כך היה בסיומה של השביתה הכללית במגזר הציבוריבתחילת 2001‚ כאשר עובדי הרשויות המקומיות נשארו לבד במאבק לאחר שהנהגת ההסתדרות חתמה על הסכמי שכר נפרדים ומבישים לשאר המגזר הציבורי.

ההסתדרות לא הצליחה לתת מענה גם לבעיות עובדי חברות כוח-האדם והקבלן שחלקם בקרב העובדים הישראלים הולך וגדלולניצול הציני של מהגרי-העבודה שמשמש גם להורדת התנאים של העובדים הישראלים.

הסיבה לניוון ולחסרונות של ההסתדרות לא קשורה לרקע של פרץ או בפרץ עצמו. פרץ מגיע מעיר של עובדים‚ ושילם מחיר יקר על כך שהוא לא חלק מהקליקה הישנה של מפלגת העבודה‚ של קליקת הגנרלים של תש"ח ושל קליקת השלטון. אבל פרץ מוגבל גם בגלל שאינו מכיר באלטרנטיבה האמיתית לשיטת הקפיטליזם של בעלי ההון הספקולטיבי ואף לא של זה היצרני.

ללא אלטרנטיבה אין ברירה אלא לקבל את מה שהבוסים יכולים ומוכנים לתת. כדי להגיע להישגים משמעותיים לאורך זמן ועל ציר הזמן חייבת תנועת העובדים לחמש את עצמה באלטרנטיבה סוציאליסטית המעמידה בראש סדר העדיפויות את רווחת ההמונים ולא את רווחי המיליונרים ומושחתי ההון.

ניתן וחובה לשלב כיום בין תפיסות מסורתיות אלה של הסוציאליזם האופטימי והקונסטרוקטיבי ובין הקפיטליזם היצרני שכן אין אנו יכולים להתעלם מהתפתחויות רבות שאנו עדים להן בזמננו והמחייבות אותנו לשינויים רבים במהותו של הסוציאליזם היום וכמתבקש משינויים אלה.

שינויים אלה חייבים להתייחס ללא ספק לעולם הפוסט תעשייתי של מרקס שאותו לא להצליח ולא יכול היה להצליח לחזות. שינויים פוסט תעשייתיים אלה כוללים את המהפכה הממוחשבת והאלקטרונית‚ את מהפכת המידע והידע‚ את המהפכה שיצר האינטרנט‚ את שבירת חסמי הכניסה לעולם העסקי בגלל שלוש המהפכות האלה‚ את עידוד היזמות העסקית הפרטית כיום במדינת הרווחה‚ את יצירתה של סביבת עבודה פחות מנוכרת כתוצאה של כל ההתפתחויות הללו‚ את הפיכתו של העולם בתהליך א – פריורי לכפר קטן וגלובאלי‚ מהסיבות שהזכרנו למעלה‚ והיוצר גלובליזציה כחלק אינטגראלי מההתפתחות הטכנולוגית והאנושית‚ את היותם של שכירים רבים כיום בעלי משרות רמות ותפקידים בכירים בסביבה דינאמית‚ מעניינת ומאתגרת‚ את ההבנה שכל התפיסות הסוציאליסטיות לעתיד לבוא‚ חייבות לשאוב ולא להתעלם מהיסוד והזהות הלאומית והדתית שביסוד התפיסה הסוציאליסטית. הניכור וההתעלמות מהיסוד והזהות הדתית והלאומית היו בעוכריה של כל תנועת עובדים סוציאליסטית בעולם‚ כל שכן במדינת ישראל וגרמו לפיצול מיותר במעמד העובדים ובמאבקם.

הבחירות הקרובות יהיו שונות ממערכות הבחירות האחרונות. שאלות מעמדיות וכלכליות ישחקו בהן תפקיד חשוב‚ וחלק מהבוסים מאוד מודאגים מכך‚ כדברי יו"ר ענף המתכת בהסתדרות התעשיינים: "האמת היא שאין תעשיין שאינו מודאג מעלייתו של פוליטיקאי שקורא להעלות את שכר המינימום." (YNET 10.11).

הסיבה לחשש היא לא רק החשש מפרץ עצמו‚ אלא החשש הגדול יותרמהצבעה המונית נגד חברות כוח האדם‚ ההפרטה‚ האבטלה‚ הקיצוצים ושוד הפנסיות‚ שיכולה להוביל לבנייה של תנועת עובדים ישראלית חדשה ואוטנטית  וללא מחליק הקצוות הסדרתי שמעון "שממה ושממון" פרס‚ ולאיים על שלטון הבוסים.

לסיכום‚ יש לתת לפרץ הזדמנות מכיוון שבכל זאת קיימת האפשרות לביסוס מעמדו בשלטון. פרץ חייב אבל לקבל גם גב חזק על ידי בניית תנועת עובדים חדשה‚ תנועה שבנויה מהשטח ופעילה לכל אורך השנה‚ ומייצגת ישירות את האינטרסים של העובדים והשכירים‚ של שכבות המצוקה ושל עיירות הפיתוח ושכונות העוני באשר הם ואשר ברבות הזמן תצטרף למפלגת העבודה של פרץ באופן פעיל ובכך תשלים את המהפך באופן אמיתי ושלם.

כפי שאנו רואים הקמת תנועת עובדים היא לא רק תוצאה אפשרית של המהלכים האחרונים‚ אלא גם הכרח וכורח המציאות‚ אם אנחנו רוצים להשיג את הדברים שפרץ מבטיח. ללא כוח מאורגן של עובדים שיוכל להפעיל לחץ ישאר פרץ חשוף ללחץ של המיליונרים והביורוקרטיה של מפלגת העבודה. רק תנועת העובדים תוכל לכפות את קיום ההבטחות ולהפוך אותן לשלב ראשון בדרך קדימה.

תנועת עובדים זו תהייה חייבת ללא שום צל של ספק לעשות רביזיה בחלק ניכר מהעולם האידיאולוגי שעליו היא צמחה ועליו היא תהיה בנויה ומושתת. אך כל עוד ממשיך להתקיים הקפיטליזם האינדיווידואלי‚ החזירי והספקולטיבי‚ יש צידוק לקיומה של האלטרנטיבה שמקורה במסורת הסוציאליסטית. אכן הסוציאליזם כשל במקומות מסוימים ובהיבטים מסוימים של החיים הציבוריים‚ אך עשה וימשיך לעשות חייל במקומות אחרים ובהיבטים אחרים של חיינו. הסוציאליזם כיום חייב לעסוק בהסקת מסקנות מההיסטוריה הקצרה אבל הסוערת שלו‚ כדי לנסות לעצב תיאוריה סוציאליסטית שתקרא תיגר על הקפיטליזם האינדיווידואלי‚ החזירי והספקולטיבי וזו תהייה תרומה וערובה כי אפיזודת בחירתו של עמיר פרץ לא תהיה אפיזודה חולפת.

הרשמה לעדכונים

"עלינו להיכון למלחמה כאילו היא בלתי נמנעת ולחתור לשלום כאילו הוא בהישג יד."
יגאל אלון

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

טקס מפלגתי ליום השנה לרצח יצחק רבין 2018

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית