פרץ פוגע במפלגת העבודה

Star inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactiveStar inactive
 

בפברואר 2018 הצביעו יותר מ–30 אלף חברי מפלגת העבודה (מתוך כ–55 אלף) בבחירות המקדימות לרשימת המפלגה לכנסת. לקראת חצות הודיעו על הרשימה הנבחרת. עמדנו על הבמה, פוליטיקאים מנוסים לצד פוליטיקאים חדשים (כותבת שורות אלה נבחרה למקום ה–13), עייפים לאחר פעילות של חודשים בחוגי בית ופורומים רעיוניים, ונכונים לצאת לקרב האמיתי על פניה של המדינה.

הקמת כחול לבן השפיעה ישירות על גורל העבודה, שחודשיים לאחר מכן ספגה את המפלה הקשה בתולדותיה. אבי גבאי, היו"ר אז, קיבל על עצמו אחריות ופרש, ועמו טל רוסו, ולמרבה הצער גם שלי יחימוביץ', מעמודי התווך של מחנה השמאל הישראלי.

למועד ב' הגענו אופטימיים. המועמדים שתמכו בעמיר פרץ האמינו, שהאיש שביקר בחריפות את גבאי על השריונים ועל "הקריצות לימין", יהפוך את המפלגה בחזרה למה שהיתה פעם: אלטרנטיבה ערכית לימין.

גם אני תמכתי בפרץ — הן ב–2017, בפריימריז מול גבאי, והן בבחירות המוקדמות האחרונות לראשות העבודה. עשיתי זאת מתוך אמונה עמוקה, שפרץ ואני חולקים את אותם ערכים, שכן מדובר באיש שמאל מובהק בתחום המדיני, ובסוציאליסט עם קבלות. אלא שעד מהרה התברר, שפרץ ממוקד במטרה אחת בלבד: להרחיק ממוקדי הכוח — לא רק ברשימת המפלגה לכנסת, אלא גם ממוסדות המפלגה — אנשים שאינם מזוהים אתו במאה אחוזים (הוא לא מתפשר על פחות), ולקרב לצמרת מועמדים שהוא חפץ ביקרם, וזאת גם בניגוד לעמדותיהם של חברי המפלגה כפי שבאו לידי ביטוי לפני חודשים ספורים.

כך עברה חברת הכנסת החרוצה מיכל בירן מהמקום השביעי למקום ה–13, כך עברתי אני מסוף העשירייה הראשונה לסוף השנייה, וכך עברה לאה פדידה מהמקום ה–11 לסוף העשירייה השלישית. במקומנו הוצבו מועמדים שקיבלו פחות קולות מאתנו.

מעבר לצרכים שנבעו מהחבירה למפלגת גשר — פרץ הפקיע את הרשימה למעשה מידי בוחרי המפלגה, והכפיף את רצון הבוחר לרצונו שלו, כך שיותר ממחצית מהמועמדים ב–20 המקומות הראשונים כלל לא נבחרו למקומות הללו. חלקם אפילו לא התמודדו.

כל זה התאפשר גם בגלל שתיקתם המצערת של אלה ששובצו בצמרת הרשימה. כעת, לאחר שהתברר כי גם מקומם שלהם אינו בטוח, משום שהיו"ר מבקש לשריין שני מקומות נוספים — מן הראוי שישמיעו קול ברור נגד המהלכים של פרץ. מדובר באנשים טובים, וחבל שיירשמו בדפי ההיסטוריה כמי שראו את מפלגתם מחוסלת ופחדו לדבר.

זהו קרב ההישרדות של העבודה ואסור להם להרים ידיים. האם מרב מיכאלי ראויה פחות מאותו אדם שעשוי להיות משובץ במקומה? ולמה עֹמר בר לב, שתמיד השמיע קול ברור גם כשנבחרי ציבור רבים לקו בפופוליזם ממאיר — שותק עכשיו?

====
הטור המלא באתר הארץ

הרשמה לעדכונים

"... אני רוצה להודות לבמה הרעיונית על העשיה הגדולה והחשובה שלה ..."
דניאל גיגי, פורום מפלגת העבודה

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין 2016 - נלחמים בהסתה

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית