תפקיד העבודה להיות תנועה הנאבקת על השלטון

מזכ"ל העבודה ערן חרמוני, עונה לח"כ ושר לשעבר עוזי ברעם ומתעקש כי למפלגת העבודה יש מקום מרכזי ועצמאי במפה הפוליטית - טור בעיתון הארץ.

הטרגדיה הגדולה במסקנת דבריו של חברי הטוב, עוזי ברעם, היא ההשלמה המעשית עם המרתה של מפלגת העבודה למעין מרצ משודרגת ("הארץ", 5.1). מבחינת המפלגה שהקימה את המדינה והובילה אותה שנים רבות, אין גורל מדכא מזה. הדבר משול בעיני למוות בייסורים. תפקידה ההיסטורי של העבודה אינו להיות מפלגת נישה שהשפעתה שולית, אלא תנועה גדולה הנאבקת על השלטון.

הסיכוי היחיד לחזור למשבצת הזאת יתקיים בשני תנאים: תנועה דמוקרטית ולא רשימת יחיד; ועמדות של מרכז־שמאל ציוני וחברתי קלאסי, היכולות להתכתב עם ציבור רחב — ובו גם תושבי תל אביב אך גם תושבי בת ים ובאר שבע. כל היגררות לשוליים בהכרח תגרור, גם אם יהיו "פיקים" בדרך, קרבות מאסף סביב אחוז החסימה.

למחנה המרכז־שמאל אין שום גורם שיכול להעמיד אלטרנטיבה רעיונית ופוליטית ארוכת טווח לימין. הישועה לא תוכל לצמוח ממפלגות יחיד שמשרתות אדם ואינן מייצרות עבודה שיטתית לשינוי עמדות בציבור. לכן למפלגת העבודה תפקיד קריטי. היא מוכרחה להיות תנועה דמוקרטית שאיננה מורכבת רק מיו"ר ואוהדים, אלא בעלת מוסדות דמוקרטיים, איזונים ובלמים ובעלי תפקידים נבחרים. תנועה דמוקרטית מחזיקה לאורך זמן, משרתת דרך, מייצגת אוכלוסיות נרחבות, נטועה בציבור ומצמיחה מנהיגות. רבים מאתנו ציפו שאחרי הסתלקותו של הליכוד לאופוזיציה, נחזה בקריסתו. אך לפי שעה נראה בסקרים שהליכוד דווקא מתחזק. להיותו תנועה דמוקרטית שהכתה שורשים במקומות רבים יש תפקיד מרכזי בכך. "קרבות הסכינים" בין בכיריו אינם פוגמים במעמדו. דרך אגב, כך נראית דמוקרטיה — ולא כל מאבק יצרי הוא אסון.

כן, מפלגה שבה אם נופלים מ–40 מנדטים ל–39 מקימים ועדת בדיקה לחקר האסון, והמזכ"ל שלה אינו נרדם בלילה

ברעם במאמרו סבור כי במאבק שאני מוביל עם חברַי להגנת המוסדות הדמוקרטיים בעבודה, אנו מבקשים לשמר את הסדר הישן; אני הקטן מבקש לומר לעוזי חברי: מודה באשמה. ברצוני להחזיר את העבודה לסטטוס של מפלגת שלטון; מפלגה שיש בה דיונים אידיאולוגיים בועטים, סניפים שוקקי חיים ומוסדות דמוקרטיים חזקים. כן, מפלגה שבה אם נופלים מ–40 מנדטים ל–39 מקימים ועדת בדיקה לחקר האסון, והמזכ"ל שלה אינו נרדם בלילה.

יש שיאמרו "סדר ישן". שיהיה. בפוליטיקה הישראלית של 2022 אין דבר חדשני יותר מתנועה דמוקרטית שתכליתה לייצג דרך ורעיון — ולא מנהיג. יש שיאמרו חלומות באספמיה, אך אני סבור כי מותר לקרוא לזה חזון. מימושו דורש בניית תשתיות ארגוניות ופוליטיות, חידוש המוסדות הדמוקרטים, והצבת דגל רעיוני מלא של שמאל ציוני, לאומי וסוציאל־דמוקרטי; ולא פחות מזה, על העבודה לקדם תוכנית פוליטית לאיחודי כוחות בינה ובין כחול לבן ושאר הכוחות בגוש, וליצור מסגרת דמוקרטית גדולה של המחנה. תנועת העבודה הגיעה לגדלותה בעבר בזכות איחודים כאלה; וגם כאן, החזון העדכני הטוב ביותר הוא להחזיר עטרה ליושנה.

===

הטור המלא והמקורי פורסם באתר הארץ

• קודם
• הבא