האשה הלא טובה, של נחמיה שטרסלר

דירוג משתמשים: 5 / 5

Star activeStar activeStar activeStar activeStar active
 

שטרסלר מודאג מאוד. הוא מתעורר שטוף זיעה בלילה ורואה שהציבור, הכלכלנים, ואפילו בכירי עיתונו, הפסיקו לסגוד אוטומאטית לשיטה הכלכלית הימנית - קיצונית – תאצ'ריסטית שהוא אחד מאחרוני חסידיה השוטים, ואשר אפילו הלורד סטנלי קלמס יועצה הבכיר של תאצ'ר עצמה, מודה כי היתה שגויה.

כל אלה, שלא כשטרסלר, מקפידים להתעדכן, והם מדברים על ריכוז מדאיג של כוח והון בידי מתי מעט, על העדר ההגינות והיעדר התבונה הכלכלית שביצירת מסות אדירות של עובדים עניים - תוצאת ההפרטות, האאוט סורסינג ושבירת העבודה המאורגנת ששטרסלר כה מעריץ. הם מבינים את האיום שצופנים הפערים האלה בין עניים מאוד לעשירים מאוד, יחד עם מעיכת מעמד הביניים - על כלכלתה, חוסנה ולכידותה של ישראל.

אפשר היה להתחיל את המאמר הזה בתגובה על בליל ההשמצות האישיות הפרועות ששטרסלר מוהל בטקסט שלו, ובראשן, הסיפור ששמע מאבי שיטת השקשוקה, מחליפו של רני רהב כמשורר הדלות של בעלי ההון, העו"ד רם כספי, כאילו סרבתי לעמוד על הבמה בעודו יושב בפאנל. לו היה עושה את הנדרש מכל עיתונאי מתחיל, היה מטריח עצמו לבקש תגובה כנדרש או לעיין בהזמנה לאירוע אשר שומטת את הקרקע מדבר הרכילות חסר השחר הזה.

אלא שזה עניין שולי, וחבל להחמיץ את ההזדמנות לחדד בסיועו האדיב של שטרסלר את כל מה שמפלגת העבודה, בדרך להבראתה, אם היא חפצת חיים, מצווה להיות ההיפך ממנו.

שטרסלר ורם כספי מודאגים. לאותה הרצאה הקדמתי בשעה ועל כן ישבתי בקהל בצייתנות והקשבתי לכספי, אשר מרגע שראה אותי באולם נתקף תזזית דומה לזו של שטרסלר ולא פסק מלהתייחס אלי ולנקוב בשמי. נאלצתי לשמוע אותו מבכה על מר גורלם ועל מצב רוחם הרע של הטייקונים, שלא כיף להם לחיות כאן. שיפסיקו להתנפל עליהם, אמר כספי, ואף זעק: "אני רוצה אלפי תשובה! אלפי דנקנרים! אלפי סמי עופר!"
זו זעקה תלושה מן המציאות שכן כל מהותה של בעיית הריכוזיות, תופעה אשר עיתונו של שטרסלר מטפל בה דווקא היטב, היא בכך שמדובר בחמישה עד עשרה אוליגרכים שכוחם עולה למרבה הדאגה על כוחו של השלטון המרכזי, של הריבון.

שטרסלר וכספי חד הם באהבתם חסרת המעצורים לעשירים הטובים והמיטיבים. בזמן המשבר הכלכלי העולמי של 2008-2009 עת השיטה ששטרסלר סוגד לה קרסה, הוא הוכה בתדהמה וחיפש אשמים. נחשו את מי מצא. "שלי יחימוביץ' צריכה להיות מרוצה. המשבר הפיננסי הגשים לה חלום." הוא כתב אז מדמיונו. "העשירים שנואי נפשה ספגו מהלומה כבדה... נתפלל שדנקנר פישמן, לבייב או תשובה יחזרו... אז אולי הם יבינו שהטייקונים...היו בעלי החזון שהצעיד את המשק קדימה". הוא כינה את אותם טייקונים אהובים ואומללים "קורבן לשוד הגדול ביותר בהיסטוריה", לא פחות.

שטרסלר ודומיו מסרבים להבין את המובן מאליו: שעל מפלגת העבודה להפנות את הקשב והאמפתיה לעול ההולך ונערם כתפיו של מעמד הביניים, לעבדות המודרנית של העובדים העניים, ולא לטייקונים שלבם של כספי ושטרסלר יוצא אליהם.

שטרסלר וכספי מודאגים. הם היו רוצים לראות את מפלגת העבודה תאומה אידיאולוגית כלכלית של קדימה ושל הליכוד, נמהלת ונעלמת בתוכן, כתובת טבעית ל"מצוקות" של קומץ אינטרסנטים, עם העדר קשב מוחלט לתהליכים כלכליים וחברתיים, מרים ועמוקים שמתרחשים בחברה הישראלית ומאיימים לפורר אותה באופן שעשוי לפגוע בחוסנה האסטרטגי.

הם היו מעדיפים לראות את מפלגת העבודה יושבת בממשלה, בכל ממשלה, מפריחה מדי פעם סיסמא מדינית שממילא אין לה יכולות לממש אותה, ולא מתעסקת בחומרים הקשים, הלא סקסיים, הכלכליים והחברתיים של החברה הישראלית.

זה מעורר פליאה, כיוון שאלה החומרים ששטסלר וכספי מתעסקים איתם כל השנים בעצמם. כלומר, הם מודעים לחשיבות העצומה שלהם. הם רק לא רוצים שהשיח עליהם יחלחל למגרש הפוליטי, וממנו אל המגרש הציבורי. נוח להם עם ח"כים ושרים שהם פרשנים מדיניים לעת מצוא ואינם מטריחים עצמם להתערות בחומרים המורכבים של הכלכלה.

התקווה היחידה של מפלגת העבודה היא בידולה המובחן ממפלגות אחרות, סימונה, בלי בושה ובלי התנצלות, כאלטרנטיבה שהיא בראש ובראשונה סוציאל דמוקרטית שפויה ונאורה. העובדה הזאת לא עושה טוב למצב הרוח של שטרסלר וכספי. שטרסלר גוער בי על כך שאני מתמידה בעקשנות להעמיד את סדר היום הכלכלי והחברתי בראש סדר העדיפויות האידיאולוגי והמעשי שלי. הוא היה מוכן לספוג זאת כל עוד חשב שלדעות האלה אין אחיזה בציבור. אבל הוא נורא מודאג מכך שהן עשו מסע אל ליבת הקונצנזוס. הנסיון לכנות השקפת עולם סוציאל דמוקרטית מעודכנת, מאוזנת וקונצנזואלית "נאו מרקסיזם קיצוני" הוא גם בורות בכלכלה וגם נסיון להדוף את הדיון הגורלי הזה מקדמת הבמה חזרה אל תהומות הנשיה.

אני משוכנעת שכנוע פנימי עמוק כי גם אם יהיה שלום כולל במזרח התיכון, עם שמירה על גושי ההתיישבות ועם סידורי ביטחון הרמטיים במאה אחוז, ואנחנו ניסע לנגב חומוס בדמשק, אבל בו בזמן נהיה אוליגרכיה של בעלי הון אשר הדפה, גימדה וצמצמה את השלטון המרכזי הנבחר עד להחלשה מוחלטת שלו ועד להרס הדמוקרטיה, וזאת שעה שרוב אזרחי מדינת ישראל משתכרים 20.70 ש"ח לשעה, לא מאורגנים, נטולי זכויות, בלי אופק תעסוקתי, נידונים לעוני נצחי ועוסקים בהישרדות - כי אז מתעמעם החזון הציוני, ומאבד מערכו.

ככל שהעוני מעמיק (תוצאה ישירה של מדיניות שדובריה הם כספי-שטרסלר), ככל שהביטחון החברתי ניטל מיותר ויותר אזרחים במדינת ישראל, ככל שהם נאלצים להיאבק על הישרדותם הפיסית בלי יכולת להיות אזרחים תורמים, משלמי מיסים, חושבים, משכילים, קוראי תיגר - כך יעמיקו עוד ועוד הפשיזם והגזענות. מי שאינו רואה זאת לוקה בעיוורון.

כי לפני, כן, לפני שיוצאים לעשות שלום, או לגונן על קיומה של המדינה במלחמה – צריך שתהיה מדינה.

והערה קטנה על שוביניזם: בצד תאורי "בגידה" שלי כביכול בברק ובאחרים (מי בגד במי שטרסלר, ומדוע לא כתבת את המלה הזאת מעולם על פוליטיקאי גבר), הוא גם נוזף: "האם ככה מתנהגת אשה טובה?" (עוד דבר שלא יכתב על גבר).

ובכן, אני שוות נפש באשר לכך שאיני "אשה טובה" בעיניך ובעיני תאומיך האידיאולוגיים המתמעטים והולכים. לגביכם, אעדיף להישאר "רעה רעה רעה".

הרשמה לעדכונים

"לציונות הגעתי מתוך יהדות; לסוציאליזם הגעתי מתוך הגינות."
זלמן ארן

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

 יצחק רבין 2018 העבודה

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית