מפלגת העבודה - לאן?!

Thank you for rating this article.

ישיבה מעניינת הייתה בכנס המפלגה האחרון בהרצליה. עלו אנשים ודיברו, חלקם בגילוי לב, ומייד יש תגובות ומאמרים ומלוא החופן טרוניות, בין היתר על כך שיצחק הרצוג מטיל דופי בחברי מפלגה.

לא שמענו הטלת דופי ולא שמענו ביקורת-שמענו דיעה הגורסת כי מפלגת העבודה צריכה לתת מענה לכל הבעיות של המדינה ולא להתמקד בדבר אחד- וזו הדרך הנכונה והיחידה שתאפשר את המשך דרכה של מפלגת העבודה ככוח פוליטי ולא רק חוג רעיוני הסבור כי קיימת הפרדה טוטאלית בין מעמד העובדים ושאר העולם- גם לפועלים יש דיעות פוליטיות שלא תמיד עולות בקנה אחד אם הדיעות של מפלגת העבודה ואפילו שוד ושבר, גם בני מעמד הפועלים רוצים להיות עשירים.

פעם אחר פעם נעשה שימוש דמגוגי בשמו של אקירוב שכל חטאו על כך כי אדון מסויים רכש בית במגדל הנקרא על שמו. פעם אחר פעם אנו שומעים את הצעקות "אוליגרכים, המשפחות השולטות, האחוזון העליון". כל מי שחפץ להפריח סיסמא שלהבנתו מלכדת את ההמונים זועק את המילים האלו בקולי קולות ומנסה להצטייר כשליח הצדק עלי אדמות.

עיני הציבור אינן נשואות אל שכבת המגדלים והדרים בהם, לכל היותר יפלטו קללה עסיסית בליבם כאשר יעברו במקום אך גם הם יודעים ששורש הרע ותמצית האיוולת נמצאים במשרדי הממשלה השונים. הציבור רואה והציבור שומע והעם אכן חכם דיו כדי להבין שללא פעולה מצד כל הגופים המעורבים נמשיך לעמוד באותו מקום או יותר נכון,תודות לפעילות סוציאליסטית כבירה, נמשיך לשבת באותו מקום.

אשה אחת קטנה? האם זה מה שרואה הציבור? אם אלו פני הדברים אז מצבנו לא טוב כי אישה קטנה מבחינה פוליטית יש כבר בקדימה. הציבור מצפה, וזו זכותו, לראות אישיות גדולה בראש המערכה, כל מערכה. אין פה כל קשר בין אם מדובר באישיות ממין זכר או נקבה אבל זכותינו לקבל אדם שמסוגל לאחוז את השור בקרניו ולא את החמור בזנבו.

 לא להתייחס לתהליך השלום ולקרוא לו "להג חסר משמעות" הופך אותנו למצדדים בגישתם של ליברמן ושליטיו העלומים של נתניהו. מה אנו אומרים? אין עם מי לדבר? הערבים אותם ערבים והים אותו ים? המצב בסוריה מראה כי אין טעם במשא ומתן?

נכון הדבר כי בפועל מתהווה מציאות והמציאות תכתיב מהלכים. האם עלינו להיכנע למציאות שבה הפלשתינאים פועלים כדי לא לתת דבר אלא רק למשוך עוד ועוד ויתורים. האם עלינו להמתין שהמציאות תיפול על ראשינו במלוא כובד משקלה ואז נאמר: "מה לעשות, זאת המציאות".

האם יש תכנית למפלגת העבודה איך לטפל בבעיות המדינה, כל בעיות המדינה? אכן ספק גדול אבל בוודאי שיש צורך בתכנית אב שתיתן מענה ותוכל להתמודד עם אוזלת יד ממשלתית.

דרושה תכנית שתמקם את מפלגת העבודה כמפלגת אופוזיציה אמיתית ולא כמפלגה שבעה שממתינה לחילופי שלטון- אחת כזאת כבר יש במדינה. כדי להרים את הפרוייקט היה הרצוג מספיק צנוע כדי להבין שהוא זקוק לעזרה ולכן שמענו את קריאתו לכל החברים הפורשים לחזור ולעזור כי בשעת מבחן אנו וזו העת להתייצב לדגל.

האם יכלו חברי המפלגה, בשבתם כשרים בממשלה, לעשות יותר, לצעוק יותר, לפרוש יותר מהר? אכן חוכמה לאחר מעשה אבל איפה היו חברי המפלגה ששתיקתם הכבדה שימשה כמשקולת נוחה ומרופדת עבור שרי המפלגה? בשם המשחק הדמוקרטי כולם נזעקים להביע דיעה מלומדת כעת, למה לא צעקנו מספיק חזק אז?

ישנם חברים שמעדיפים לראות שחורות, לקרוא למפלגתם "מפלגת שום דבר" ולראות בה מפלגה החרדה משינוי.

אני רואה מפלגה מתחדשת, מפלגה שמתמודדת עם המציאות מבלי לבחור אפיקים נוחים אלא פועלת כדי להיות מסוגלת ביום מבחן, לתת תשובה לכל שאלה שישאל הבוחר.

חסר עדיין גורם אחד כדי להפוך את המפלגה לגוף שהוא גם מעשי וגם אידיאולוגי ואלו הם חברי המשמרת הצעירה שקולם צריך להשמע ביתר שאת. פעילותם היא זו שתניב פירות למפלגה ולמדינה.

שמענו את נציגי הדור הצעיר מבקשים להיבנות מנסיונם של הותיקים. אל תצטנעו ואל תתחנפו. יש לכם את הדרך ויש לכם את היכולת להיות חלק מהנהגת המפלגה. שמענו את נציגי הדור הצעיר וקולם קול ההגיון והמתינות ויחד עם זאת רואים כי יש שם עמוד שדרה מפלדה.

 שם נמצאים הכרישים שיובילו את המאבק, אלו האנשים שיוציאו את ההמונים לרחובות כי כולנו מחוייבים לעמוד לצד האמת, כי האמת תנצח, כי כולנו אמת.

"אם תבינו שהשבת ניתנה לישראל, ולא ישראל לשבת — נוכל לחיות ולפעול יחד"
דוד בן-גוריון, 17.10.1950

מאז 2004

כבר מעל 17 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי