מה על מפלגת העבודה לעשות אחרי נאום אובמה? לחזור לבסיס

Thank you for rating this article.

שמי ברק פלד, אני רואה חשבון ומשפטן, ובשנה האחרונה שמרתי את דעתי לעצמי. לאור נאום ברק אובמה אתמול אני מרגיש את הצורך למור את דעתי על המתרחש סביבנו.

במשך השנים טענתי כי מפלגת העבודה איננה מפלגת הביטחון, וכי אל לנו לחרוט על דגלנו את ביטחון כנושא המרכזי שעליו אנו אמורים להיבחר לכנסת ישראל.

לצערי הרב, מאז ימיו של יצחק רבין ועד ימיו האחרונים של אהוד ברק החזיקה מפלגת העבודה, בדרך קבע, את תיק ביטחון ובכל מו"מ קואליציוני דרשה לקבל לידה תיק זה. המחשבה כי מפלגת העבודה צריכה בראש ובראשונה להגיע לשלום ולהסדרי ביטחון עם הפלסטינאים היא זו שגורמת לעומד בראשה להאמין כי עומדת לו הזכות הראשונה במעלה להיות בראש ובראשונה שר ביטחון.

אני מודה, במהלך התבגרותי בארץ זרועת מלחמות זו, חשבתי כי מדינת ישראל זקוקה נואשות למנהיג שהוא גם גנרל שינהיג אותה. לאור הכישלונות של מלחמת לבנון ומבצע אופרת יצוקה, ושיחות "השלום" האחרונות נוכחתי להבין כי אין זה משנה מי הוא העומד בראש המערכת, בין אם גנרל או בין אם הדיוט שמדינת ישראל יקרה לליבו.

אם כך הדבר עלינו במצבעי מפלגת העבודה מוטלת האחריות לבדוק עמוק בתוך עצמנו ולשאול האם נבחרנו לכנסת צריכים לקבל מנדט על בסיס היותם מנהיגים עם אג'נדה ביטחונית. במאמרי משנת 2010 הקדמתי את המאוחר, את מה שמפלגת העבודה הפנימה לאחרונה וכבר אז שאלתי  "האם פרט לביטחון קיימת סיבה אמיתית להיותו של אהוד ברק יו"ר מפלגת העבודה? האם הוא באמת מסוגל להיות מנהיג פרט למנהיג צבאי? האם הוא באמת יכול להוות אלטרנטיבה הגיונית לשלטון? אני מודה, פעם האמנתי שכן. הייתי הולך אחריי אהוד באש ובמים, כמו חייל שמאמין באמונה עיוורת במפקדו כך גם אני הלכתי בצורה עיוורת אחריי אהוד והאמנתי כי האיש יכול להוביל לשינוי אמיתי. אך לצערי מאז בחירות 99 בהם ניצח את ביבי, ברק הוא אינו אותו האיש. האיש השתנה. לצערי, לרעה....נשאלת השאלה האם אי פעם ראינו את אהוד ברק מציג אג'נדה אמתית ונחרצת פרט לאג'נדה ביטחונית? לצערי התשובה היא לא.אם כך הם פני הדברים האם באמת ובתמים עלינו ללכת אחרי האיש הזה? התשובה היא לא!"

אני מודה שכבר אז הטלתי ספק ביכולתו להנהיג וכבר אז שאלתי את השאלה שמתגבשת היום שוב "אם לא אחריי יו"ר מפלגת העבודה אז אחריי מי עלינו ללכת?"

אני אחזור ואומר כי יש צורך להזכיר לחברי מפלגת העבודה כי מפלגת העבודה היא בראש ובראשונה מפלגת הפועלים ולא מפלגת הביטחון! העומדים בראש המפלגה עסוקים יותר מידיי בניסיון להצדיק את המשא ומתן עם הפלסטינאים ואת החתירה לשלום עם שכנינו בעוד הם שוכחים כי מפלגת העבודה אמורה לייצג את הפועלים של העם בטרם הם מדיינים על סוגיית ירושלים או סוגיית יהודה ושומרון ו/או השלום המגוחך שמציע החמאס עם אש"ף..

לכל אלו הטוענים כי מפלגת העבודה כבר מזמן איננה מפלגת הפועלים, וכי הפועלים שהקימו את מפלגת העבודה אינם קיימים עוד, ברצוני לומר כי טעות בידכם!

היום יותר מתמיד יש חשיבות לשימת דגש אמיתי למעמד הפועלים והעובדים במשק. אמת הדברים כי הפועלים במשק היום אינם עוד חקלאים ופועלי בניין בלבד. אלו הם אנשי הייטק ועורכי דין, ורואי חשבון ובנקאים וטכנאים ולמעשה כולנו. וכולנו ניזוקנו קשות מהמצב הכלכלי ואיננו יודעים עוד עד כמה קשה תהיה הפגיעה. לצערי לחלקינו עוד צפויים ימים קשים.

מניתוח מעמיק של המשק, ניתן לראות היום כי על משרה, ולרוב לא משנה באיזה ענף, קיימים 500 מתמודדים על התפקיד, אז אל מי נשא את עיינינו? אל שר הביטחון?

בימים קשים אלו, דווקא בימים קשים אלו, יהיה על כולנו ובייחוד על הפועלים לשאת עיניים אל מפלגה שתייצג אותם ותוביל תהליכים כלכליים אמיתיים לקידום צרכי העובד. ואת מי יראו אותם פועלים יושבים במושב הנהג של המדינה? עד כה התשובה הייתה הליכוד.

מפלגה קפיטליסטית הדואגת לשלטון הכיס החזק בלבד.

ואפשר להתווכח על זה שעות, אבל העובדות בשטח מדברות על מפלגה שבשלטון שלה נשמע לראשונה המונח "ש.ר.פ"- שירות רפואי פרטי למי שלא מבין. המשמעות של מושג זה אומרת בפשטות, יש לך כסף תקבל שירות רופאי אין לך כסף תמות ברחוב!

לכן אני שואל, האם יש לנו את מי להציב בראש המפלגה?

בוא ננתח לרגע את רשימת המועמדים.

אתחיל בכאב לב אישי, היה לנו יו"ר מפלגה שהיה יו"ר ההסתדרות שהביא איתו תחושה אמיתית של שינוי, יו"ר שהיה אמור להחזיר את השלטון לידי הפועלים, ומה בפועל עשה מר פרץ? הוא בחר בתיק הביטחון! האם אתם חושבים שהוא הפנים את הטעות שהוא עשה? אני חושב שכן, אבל את הטעות הלא נכונה! מכל דבריו של מר פרץ הצלחתי רק להבין שבפעם הבאה שהוא יישב כשר ביטחון הוא ימנה אנשיי מקצוע מיומנים תחתיו, לצערי מה שהוא היה צריך להפנים זה שעליו לדרוש את תיק הרווחה או את תיק האוצר.

שנית נעבור לאיש נוסף שתמיד חוזר, מר מצנע. האם מצנע הוא האיש שאנו באמת רוצים לראות יושב בראשה של הנהגה? האם הוא זה שיוביל לשינוי החברתי כלכלי שלו מדינת ישראל כל כך זקוקה? לצערי גם כאן התשובה היא שלילית. האלוף במיל' מצנע אינו מחדש כלום במצעו האישי וכל שהוא מציע הוא דרכים לפיתרון מדיני מול הרשות הפלסטינאית. פיתרון שאם נשים את הקלפים על השולחן, הוא ברח ממנו בפעם הקודמת שהציעו לו להצטרף לממשלה שתנסה להביא לפיתרון. ומה באמת דעתו על מצבה הכלכלי של מדינת ישראל? מישהו שמע אותו מתבטא?

אולי הפיתרון הוא אצל שלי יחימוביץ? לרגעים רבים ולא מעטים הייתי סבור ששלי יחימוביץ' היא הפיתרון האמיתי למצוקת מפלגת הפועלים. אי אפשר לקחת ממנה את ניסיונותיה הרבים לחקיקת חוקים שנועדו לעזור ולשמור על מעמד הפועלים בארץ, לא פעם שמעתי אותו תוקפת ומגנה על הפועלים. אולם האם כיו"ר יש לה את היכולת האמיתית להנהיג? אין ספק כי מבחינת אג'נדה שלי היא המתאימה ביותר להנהיג את המפלגה, אך בכל הקשור ליכולת הנהגה, בפשטות, אין לה את זה! קולה נדם מאז היא הודיעה כי היא מתמודדת על ראשות המפלגה, וכל פעולותיה הפרמלנטריות לקחו כסא משני לצורך המרוץ. היא אינה משדרת את החוזק שהיה למנהיגות אחרות בעולם, ולצערי אפילו לא יכולת מנהיגותית כמו של ציפי ליבני, שעל חוסר יכולתה להנהיג אפשר ללמד קורסים שלמים.

אז אם מי באמת נותרנו?

אין ספק כי מבחינה מדינית, ישראל במצב מדיני חמור. אפילו אני לא האמנתי שנגיע לרמה שבה ארה"ב תגיד לנו, חבר'ה הגעתם לנו עד לפה, או שתלכו איתנו או שפשוט תלכו.

ואני שואל אתכם, האם מחר שנצטרך ללכת לקלפי יש לנו מועמד ראוי שיוכל לתת תשובות ברורות לעולם אבל בראש ובראשנה לאזרחי ישראל?

ואחריי ששאלתי כל כך הרבה שאלות והצפתי הרבה בעיות אני בטוח שרובכם שואל אז מה אתה מציע?

ובכן אני שמח ששאלתם את זה.

עלינו לחפש מנהיג אמיתי שבראש ובראשנה יפנים שכרגע ישראל נמצאת במדיניות של בדלנות ולא מבחירה, מנהיג שמבין שכרגע עלינו לשנות גישה, ולהתחיל מנק' השפל לעלות ואיך אני מציע את זה.

מצע כלכלי:

1-     הפחתת המיסוי ליחיד והעלאת המיסוי לחברות- אין מה לעשות, חברות רבות אולי יגידו שהם ישקלו לא להתאגד בארץ ויבחרו להוציא את עסקיהם החוצה. אבל בפעול, רוב חברות הייטק היצרניות פתחו מזמן מפעלים בהודו ובסין כך שמרבית הייצור נעשה בחו"ל כך שאיום אמיתי אין בכך. בעקבות הסכמים קיבוציים לרוב חברות אלו לא יוכלו למשוך את עסקיהם מחוץ למדינת ישראל ולאור גישת העולם לעסקים של ישראל בתחומם אני בספק רב עם בכזו שמחה וששון הם ירצו לעזוב את החיבוק החם של ישראל. העלאת מס החברות בישראל ב-5% והפחתת המיסוי ליחיד ב11% יביא לעלייה ברווחה הכללית ויאפשר הפשרת קיפאון כלכלי שבוא אנו כיחידים נמצאים.

2-     הפניית כספי מיסים, כדוגמת הפניית הכספים לרשות הפלסטינאית, לצורכי חינוך, רפואה ורשויות רווחה, במידה שווה לתקציב הביטחון. פיתרון שיאפשר את הגדלת משרד התשתיות והרווחה. פיתרון זה יצור צורך בהגדלת מוסדות שיצרו מקומות עבודה ושייצרו פיתרונות לזמן ארוך למערכת רפואית קורסת ולחינוך שקרס מזמן.

3-     יצירת שיתוף פעולה בין חברות פרטיות וציבוריות לחברות ממשלתיות ויצירת פרויקטים שיתופיים בעל רווחיות משותפת ובעלת חזון שיתאימו את צרכי מדינת ישראל. פעולה זו תיצור מקומות עבודה בתחומים רבים, בין עם בתחום הרפואה, תחום ההייטק, הקימעונאות וכו'.

4-     משרד התעשייה – יש להעניק הלוואות ממשלתיות למפעלים העומדים בפני קריסה במידה ושי סיכוי שיתאוששו מן ובמידת הצורך על הממשל להתערב ולאחד עסקים על מנת למנוע פיטורים המונייים במפעלים כאלו ולתמוך בהם . יש להסדיר מחדש את מכלול החוקים שמסדיר את יחסי העבודה בין העובד והמעביד, ולקבוע משגרת קובע שכר מינימום חדש.  כמו כן, בתחום החקלאות יש ליצור מנגון פיקוח על הייצור ולהביא להורדת מחיריי הירקות בארץ לתושבים בישראל, כמו כן יש לתמוך, על ידי מתן הלוואות ממשלתיות  למשקים חקלאיים, בעלי יכולת ייצוא ואיחוד משקים לצרוך מניעת קריסה כלכלית.

מצע חברתי:

1-     עלינו ליצור תשתיות עבודה נרחבות שיביאו לצימצום רמת האבטלה והעלאת איכות החיים הכלכלית:

א)     עידוד העסקת העובד הישראלי על ידי השתתפות הממשלה בתשלום שכר העבודה שלו לתקופה מסויימת, כך שלמעסיק ולעובד יהיה כדאי לעבוד מול האזרח הישראלי.

ב)     מתן מענק לעובד ישראלי המתמיד בעבודתו ושיינתן לו בהתאם להישגיו בעבודה ולתרומתו

ג)       הגמשת הסעיפים למתן סבסוד למשפחות נזקקות וצמצום הבירוקרטיה.

ד)      יצירת מקומות עבודה על ידי הממשלה לצורך שיפור תשתיות נרחבות, שכולנו יודעים שזקוקות לשיפור ותשלום שכר בעדן. שיפוץ כבישים ודרכי גישה, מתן עזרה לרשויות מקומיות בכו"א לצורך אכיפה של חוקי, שיפוץ מתקני ציבור ישנים.

ה)     החזרת גיל הפנסיה לגיל 60 לנשים וגיל 63 לגברים.

 

לבסוף ביטחון:

רבים מתומכי מפלגת העבודה לא יסכימו עם דעתי בנוגע לתחום ביטחון אך עלינו להפנים כי מפלגת העבודה היא בראש ובראשנה מפלגת הפועלים. לאחר שאמרתי את זה עלינו לפעול מבחינה ביטחונית מדינית כדלקמן:

א-     עלינו להבין כי רומא לא נבנתה ביום אחד, וכך גם לא ייתכן מצב של שלום כלל עולמי בשנה אחת. עלינו להבין כי המושג חוסר/אין פרטנטר הוא אמיתי אך יחד עם זאת אינו פותר אותנו מהניסיון להבטיח את שגרת החיים הנורמאלית של תושבינו ואת יכולתם לגור בביתם בשקט.

ב-     אנו לא בהכרח מעוניינים בשלום עם אלו שרוצים לפגוע בנו, אנו מעוניינים בשלום על מנת שנוכל לראות את ילדינו גדלים בשקט. זהו לא שלום שנובע מהרצון לראות את הצד השני חוגג ניצחון על "אויב ציוני" זהו שלום שנועד לתת לילדים בשדרות אפשרות לשחק ברחובות ולצאת לבלות מבלי חשש שיפגעו מפגיעת טיל כזה או אחר. אל לנו להתבלבל, כאשר תקום האפשרות תקום חובתנו להגיע לשלום אך עד לאותו מועד עלינו להיות לוחמניים ואמיתיים ותומכים בבני עמינו מבלי לגרום להם לתחושת הפקר.

ג-       עלינו לדרוש שינוי שיטת ממשל ולהבטיח יציבות שלטונית. אמת הדבר שאנו לא נמצאים בשלטון, אך כאשר נהיה שם לא נוכל לעשות כל פעולה מדינית אמיתית כאשר ידינו כבולות. על מפלגת העבודה לדרוש כי אחוז החסימה יעלה לכדי 8 עד 9 מנדטים וזאת על מנת להבטיח יציבות קואליציונית. רק כך נוכל להשיג את הרוב הדרוש להחלטות מדיניות, קשות עד כמה שיהיו.

ד-      אין ספק כי מדינה פלסטינאית, בין אם נרצה או לא, תקום. ואין ספק כי לאור אתמול העולם כולו חושב על גבולות 67. השאלה היחידה שנותרה היא איך עלינו להתמודד עם זה ומה הצעדים שלינו להבטי את גבולותינו. נתחיל בסוגיית ירושלים, האם עלינו להסכים כי ירושלים המזרחית תהיה בירת פלסטין? כן. אך עלינו לדרוש כי כוח בינלאומי יהווה חוצץ בינינו לבין הבירה הפלסטינאית. האם הכותל נשאר בידנו? כמובן על כך אין וויכוח הגישה לכותל תישאר תמיד בידיי ישראל. מה הדין של יהודה ושומרון. עלינו לעצור כעת את הבניה. יחד עם זאת, עלינו לוודא כי ערים גדולות שבהן קיימות אוכלוסיות יהודיות שקיבלו הייתר מדינתי ישארו ברשותנו. על כך ניתן לדבר וליצור החלפת שטחים לצורך יצירת רצף טריטוריאלי אך השטח המוחלף עליו להיות גדול דיו כדאי לאפשר את המשך קיומן של אוכלוסיות אלו. לגבי גבולות המדינה, אין בעיה כי קווי 67 מפורזים הם הפיתרון היחיד, וכי יובטח ביטחון ישראל. כמו כן, עלינו לזכור כי ברגע שתקום מדינה פלסטינאית, כל אקט מלחמתי מצידה יאפשר הגנה מוחלטת של מדינת ישראל על אזרחי לרבות יציאה למלחמה, בה לפלסטינאים יהיה יותר מה להפסיד. לבסוף חזרת הפליטים. לצערי, דרישה חסרת מציאות זו אינה יכולה להתקבל על ידנו. דרישה מגוחכת זו תואמת דרישה ישראלית כל כל יהודי אשר יחפוץ בכך יוכל לחזור ולהתיישב בכל מדינה ממנה גורשו הוריו לרבות עירק ירדן סוריה לבנון ארצות הברית קנדה רוסיה פולין גרמניה צרפת והרשימה נמשכת. אני סבור ובטוח שהגירה יהודית המונית לכל מיני מדינות לא תורשה. לא על ידי מדינות אירופה, לבטח לא על ידי מדינות ערב, ובטח ובטח לא על ידי ארצות הברית. הפליטים יוכלו לשוב לגבולות פלסטין לכשזו תוקם בלבד. וברגע שתקום מדינה פלסטינאית לא יהיה עוד מו"מ. לא על פליטים ולא על שטחים.

 

מודה אני כי ייתכן ורבים מחברי מפלגת העבודה לא יסכימו למצע זה ולו רק בגלל גישתי הביטחונית. לאותם אנשים אני מזכיר! מפלגת העבודה איננה מפלגת הביטחון, או מפלגת השלום בכל מחיר! עלינו להיות מציאותיים עם בוחרינו ולהחזיר לראש דגל התנועה את האדם הפועל!

אני ברק מצביע ומתפקד של מפלגת העבודה, מקווה ומייחל לעתיד טוב יותר.

 

"על מקורה של המסורת וההיסטוריה הלאומית כבסיס לדור הנוכחי לבנות, לשנות ולתקן. נזכור את נפילת העם היהודי ובית מקדשו פעמיים, פעם שניה בגלל שנאת חינם. נזכור - נשנה - נתקן."
ברל כצנלסון, "דבר" 1934

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין - 4111995

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי