למה שלי?
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים
- נוצר ב שני, 18 יולי 2011 18:17
- מחבר\ת גבע לאה
ממרום גילי וניסיוני המקצועי והפוליטי, אני יודעת ששלי יחימוביץ' היא המנהיגה שנכונה כיום למפלגת העבודה. אמרתם "נישה" רבותי המתמודדים? זה ממש כאילו אמרתם שמדינת ישראל, דמותה וגורלה הם נישה. התובנה שבניית חברה ישראלית בריאה היא המפתח לעמידותה של המדינה הצעירה כנגד כל האיומים - אפיינה את מנהיגינו ההיסטוריים ושלי יחימוביץ' הולכת בדרכם. כשאני בוחנת את אלפי הצעירים התומכים בשלי אני רואה את "מיטב הנוער" שלנו. אם הם, שמגנים עלינו בגופם בשירות המילואים שלהם, רואים בה את מי שראויה להנהיג במדינה שאת צרכי הביטחון שלה ממלאים שנה אחרי שנה, מי אני שאחפש שוב "מר ביטחון".
ברגע שהכריזה ח"כ שלי יחימוביץ על התמודדותה לראשות מפלגת העבודה קבלתי החלטה ספונטאנית לתמוך בה. אני חברת מפלגה, ופעילה מרכזית כבר שנים רבות (ומזכירת סניף רחובות) אבל הפעם נועצתי דווקא בבתי מיכל שהתפקדה לשלי כבר לפני שנתיים. מיכל שלי עזרה לי להסיט הצידה את ה"לא נעים" ממועמדים אחרים ולעמוד אחרי בחירה שנראית לי הנכונה ביותר. "הפעם אמא, תלכי בעקבות הרציונל האישי שלך" והרציו אמר "שלי".
מתחריה טוענים כי בהנהגתה תהפוך מפלגת העבודה למפלגת נישה. ובכן אני גאה להיות שייכת לנישה הענקית הזאת. מצנע טוען שבתפיסתה ופעילותה של שלי "כל מי שיש לו פנקס צ'קים בכיס ויותר מאלף שקל חופשי בבנק הוא מטרה והוא מושחת". ובכן, ווידוי קטן: יש לי פנקס צ'קים וגם כרטיסי אשראי פלאטינום וגם יותר מ 1000 ₪ חופשיים. אני לא מושחתת ואני יודעת שגם שלי אינה חושבת כך. מרכז התמיכה שלה בקרב בני גילי (דור 1947) הוא אנשים מבוססים כלכלית. דווקא משום שאנחנו מבוססים, אנחנו חשים מחוייבות עמוקה לחברה הישראלית, ולכן מזדהים עם שלי.
אז נכון, מצנע, שהטייקונים מייצרים הרבה מקומות עבודה, אבל בו בזמן הם גם עושים הרבה תרגילים פיננסיים שגורמים לפגיעה בעובדים ובחוסכים. תפקידה של המדינה ושל הכנסת לדאוג לכך שעובדיהם של אותם טייקונים לא ינוצלו לטובת השמנתם המופרזת. ואת זה שלי עושה בחריצות ובנחישות.
ולמה זה חשוב לי באופן אישי? מאותה הסיבה שאני עדיין חברת מפלגת העבודה, למרות כל מה שעבר ועובר עליה. אני לא נאבקת על חיי ועל פרנסתי, אבל יש לי ילדים ונכדים שאני מקווה להמשיך לראותם חיים ומתפתחים בארץ הזו אותה הורישו לי הורי ובני דורם בדם, יזע ודמעות.
את חיי הבוגרים חייתי בתקופה שבה ניתן היה לפרנס בכבוד צנוע משפחה בת 2-3 ילדים משתי משכורות ממוצעות. הילדים שלי, לצערי חיים בתקופה שבה גם שתי משכורות ממוצעות של אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים לא מאפשרים לפרנס משפחה ולקנות דירה בלי עזרתם של ההורים. וההורים? כורעים תחת הנטל של עזרה לילדים מפנסיות שהולכות ונשחקות.
מעמד הביניים, מעמד העובדים, שהוא, הוא עמוד התווך של כל חברה וכלכלה בריאה, הולך ונשחק לנגד עינינו וגולש לעשירונים התחתונים של החברה הישראלית. מעמד זה כולל את מרבית האוכלוסייה בישראל ושחיקתו, במקביל להשמנתו של המעמד העליון והטייקונים יוצר את הפערים החברתיים הנוראיים ביותר. אמרתם "נישה" רבותי המתמודדים? זה ממש כאילו אמרתם שמדינת ישראל, דמותה וגורלה הם נישה.
ח"כ שלי יחימוביץ' היא אישה אמיצה, שמגדלת חייל ומתבגרת בדירה צנועה בדרום ת"א ממשכורת (נאה אמנם, אבל משכורת), רוכבת על אופניים ברחבי העיר, לבושה בפשטות, עורכת קניות, מבשלת, משלמת חשבונות, הוצאות השכלה, ביגוד ומחיה שלה ושל ילדיה. היא יודעת את המשמעות של העלאת שכר המינימום למשפחה ממוצעת, את המשמעות של הורדת סל הצריכה, את החשיבות של הזכות להתפרנס בכבוד, לדאוג להשכלה לילדים ולשרותי בריאות סבירים, לא רק מתוך סקרים, ישיבה בוועדות דיונים בכנסת וביקורים באזורי מצוקה אלא מתוך הניסיון האישי שלה, של השכנים שלה ושל האנשים שהיא פוגשת על הדרך יום יום בסביבתה הטבעית. היא נלחמת בנחישות ובאומץ על פניה של החברה הישראלית. פנים שהולכות ומתכרכמות לנגד עינינו. לא על "מתיחת פנים" לא על "הזרקת בוטוקס" אלא על טיפול עומק שיישר את המעוות.
את ההתמודדות שלה לראשות המפלגה היא מנהלת בתקציב מינימאלי בעזרת גדוד של מתנדבים ומתנדבות בכל הגילאים שנענו לקריאה "אחרי", מתוך מטה צנוע ומינימאליסטי מאד במרתף של דיזנגוף סנטר ובלשכה הקטנה שלה בכנסת. היו לה הצעות מפתות למימון הקמפיין (במו אוזני שמעתי כאלו) אבל שלי, כמו שלי, החליטה לנהל אותו מכספי התרומות הצנועות של אלפי האנשים שאיתם ולמענם היא נאבקת. החליטה ולא חזרה בה. והצוות שלה? שני עוזרים פרלמנטרים ומאות מתנדבים מכל הארץ. הצוות עובד כמו מכונה משומנת ובאווירת שותפות ומחויבות. את שלי לא תמצא מאחרי מכתבה גדולה במשרד מפואר במגדל משרדים. היא גם לא זקוקה לסמלי המעמד הזה כי היא בתנועה מתמדת. היא עומדת בקשר מתמשך עם כל תומכיה בעזרת טכנולוגיות התקשורת החדשות ומפגשים אישיים, כדרך עבודה אותה אמצה, עוד לפני ההתמודדות ובה היא ממשיכה גם היום למרות סדר היום העמוס שלה.
אז נכון שבמדינה הנתונה לאיומים קשים כמו במדינת ישראל המנהיגים עסוקים מאד בסדר היום המדיני בטחוני, שדוחק בכל פעם את סדר היום החברתי כלכלי. אבל מציאות זו אינה חדשה לנו. מנהיגי מפלגת העבודה ההיסטורית, הנהיגו בתקופות לא פחות קשות ומול איומים קיומיים על מדינת ישראל, ובכל זאת סדר היום החברתי כלכלי עמד תמיד במרכז. התובנה שבניית חברה ישראלית בריאה היא המפתח לעמידותה של המדינה הצעירה כנגד כל האיומים אפיינה את מנהיגינו ההיסטוריים ושלי יחימוביץ' הולכת בדרכם.
סדר היום המדיני בטחוני של ח"כ יחימוביץ אינו שונה בהרבה מאלה של מתחריה. כולם, בעצם, מיישרים קו אחרי המצע והמתווה המדיני בטחוני שמציעה מפלגת העבודה (ראה המתווה שהציע פואד ושהתקבל בלשכה האחרונה). המתווה הזה מקובל פחות או יותר על חלקים נרחבים ביותר בציבור הישראלי. השאלה אינה מי מנופף יותר גבוה במתווה ובמצע אלא מי מוכן לשכב על הגדר כדי לעצור את המהלכים או את השיתוק שמקפיא את ההתקדמות לעבר הסכם עם הפלשתינאים. ולאיום האיראני
כשאני בוחנת את אלפי הצעירים התומכים בשלי אני רואה את "מיטב הנוער" שלנו. אם הם, שמגינים עלינו בגופם בשירות המילואים שלהם, רואים בה את מי שראויה להנהיג במדינה שאת צרכי הביטחון שלה ממלאים שנה אחרי שנה, מי אני שאחפש שוב "מר ביטחון". מנהיגה שמבינה שקרב היום שבו חייל שעתידו הכלכלי בארץ אינו מובטח לא ירצה או לא יוכל להגן עליה, היא המנהיגה אותה אני מחפשת.
אני עוקבת אחרי שלי מאז שנכנסה לפוליטיקה. במפגשים פומביים ומפגשים אישיים שמתי לב ששלי לא מתהדרת ב"פאסון" של כל יודעת וכל יכולה. היא רוצה ויודעת להקשיב. אני אוהבת את המבט הממוקד בזמן שהיא מקשיבה ואני יודעת שגלגלי השיניים במוחה עובדים לקליטת החומר, לעיבודו ולחשיבה מה עושים עם זה ואם בכלל. לעולם לא תנסה לרצות אותי בדברים בעלמא אם הם אינם מתחברים לאמת הפנימית שלה . במקום ה"נחמדות" המקובלת של הפוליטיקאים, שלי נחנה בתגובות ענייניות וממוקדות, מנוסחות היטב ובלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.
ממרום גילי וניסיוני המקצועי והפוליטי, אני פשוט מרגישה ויודעת ששלי יחימוביץ' היא המנהיגה שנכונה כיום למפלגת העבודה.
