מתנגד לשימוש בשוט התקציבי להכתבה צנזורלית

מר בסוק הנכבד,

אני מאשר בתודה את קבלת מכתבך מיום 3.2.70.

קראתיו בעיון. השאלות שאתה מעורר הן עקרוניות וחורגות מן המקרה הספציפי ששמו "מלכת האמבטיה".

יגאל אלון

אני מסכים אתך, כי פורנוגרפיה ופסולת גרידא אינו חדלות להיות מה שהן גם כאשר מעטפים אותן באיצטלא של אמנות ותרבות. השאלה היא: מי יקבע מהי פסולת? הממשלה? העיריות? הסוכנות היהודית?

אני גם מסכים עמך, כי תיאטרון הזוכה בתמיכה ציבורית חייב להיות ראוי לכך. אך אני מתנגד לשימוש בשוט התקציבי להכתבה צנזורלית החורגת מזו שאושרה בחוק והמופעלת, הלכה למעשה, על ידי משרד הפנים.

הדמוקרטיה, כשיטת ממשל, נוטלת על עצמה - מדעת - סיכונים רבים. החופש הרפרטוארי הוא אחד מהם. תיאורטית, אני מתאר לעצמי מצב שבו גוף אמנותי — הנתמך על ידי הממשלה — ייהפך למכשיר הלוחם במדיניותה בשאלה זו או אחרת. במקרה כזה הממשלה — וכמוה כל גוף ציבורי ויחיד — רשאית בהחלט להוסיף ולעמוד על דעתה ולהילחם עליה, אך חלילה לה להפעיל את השוט התקציבי לסכירת הפיות או להכתבת הטעם, גם כאשר אין זה לטעמה.

לצערי, איני רואה דרך אחרת לגבור על חולשתה זו של הדימוקרטיה, חולשה שהיא גם מקור כוחה.

בברכה,

יגאל אלון

הרשמה לעדכונים

"אנחנו הבית של כל יהודי בעולם אנחנו המקלט אנחנו גם האחריות."
יצחק רבין, מתוך נאום בקונגרס הציוני בירושלים (ה-3 בפברואר 1992)

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית מהווה את כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין 2016 - נלחמים בהסתה

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי