מתנגד לשימוש בשוט התקציבי להכתבה צנזורלית

Thank you for rating this article.

מר בסוק הנכבד,

אני מאשר בתודה את קבלת מכתבך מיום 3.2.70.

קראתיו בעיון. השאלות שאתה מעורר הן עקרוניות וחורגות מן המקרה הספציפי ששמו "מלכת האמבטיה".

יגאל אלון

אני מסכים אתך, כי פורנוגרפיה ופסולת גרידא אינו חדלות להיות מה שהן גם כאשר מעטפים אותן באיצטלא של אמנות ותרבות. השאלה היא: מי יקבע מהי פסולת? הממשלה? העיריות? הסוכנות היהודית?

אני גם מסכים עמך, כי תיאטרון הזוכה בתמיכה ציבורית חייב להיות ראוי לכך. אך אני מתנגד לשימוש בשוט התקציבי להכתבה צנזורלית החורגת מזו שאושרה בחוק והמופעלת, הלכה למעשה, על ידי משרד הפנים.

הדמוקרטיה, כשיטת ממשל, נוטלת על עצמה - מדעת - סיכונים רבים. החופש הרפרטוארי הוא אחד מהם. תיאורטית, אני מתאר לעצמי מצב שבו גוף אמנותי — הנתמך על ידי הממשלה — ייהפך למכשיר הלוחם במדיניותה בשאלה זו או אחרת. במקרה כזה הממשלה — וכמוה כל גוף ציבורי ויחיד — רשאית בהחלט להוסיף ולעמוד על דעתה ולהילחם עליה, אך חלילה לה להפעיל את השוט התקציבי לסכירת הפיות או להכתבת הטעם, גם כאשר אין זה לטעמה.

לצערי, איני רואה דרך אחרת לגבור על חולשתה זו של הדימוקרטיה, חולשה שהיא גם מקור כוחה.

בברכה,

יגאל אלון

"ישראל היא המקום היחיד עלי אדמות שבו יש ליהודים אפשרות לעצב את החיים הציבוריים שלהם על־פי האידאלים המסורתיים שלהם."
אלברט איינשטיין, נאום לפני הידידים של האוניברסיטה העברית 1954

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין - שיר לשלום

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי