אני? אני רוצה?

יוסי שריד מעלה זכרונות על הדרך בה נבחרה גולדה מאיר לראשות מפלגת העבודה -

... גולדה היתה אישיות מוגבלת, וכמוגבלת היתה דווקא מקובלת, מאוד. מוגבלותה לא באה לה בשל היותה אשה, גם לא בשל היותה "הגבר היחיד בממשלה", אלא בשל תכונותיה וכישוריה - כזאת היתה אמא. האנגלית המילווקית שבפיה היתה טובה, אך היא לא שיפרה מדיניות רעה. מוטב ללבני שלא תיכנס בנעלי גולדה.

"כאשר מאד שקט כאן/ לאחר הסערה ולפניה,/ אני שומע היטב את צעדיה/ הכבדים כמו את צעדיו של סוהר/ בין התאים המואפלים של מוחנו" (מתוך ספרי "שירים 2003-2005").

במארס 1969 מת ראש הממשלה, לוי אשכול, והנהגת המפלגה-מדינה התכנסה בחשאי להחליט - מי יבוא במקום ההולך. כל ממליכי המלכים והמלכות היו נוכחים: פנחס ספיר ויהושע רבינוביץ וישראל גלילי ולובה אליאב ועוד ארבעה-חמישה מ"חברינו", שאיני מצליח לזכור אותם כרגע; וגולדה ישבה בראש. גם אני השתתפתי בתוקף מעמד לא ברור ובנסיבות מעורפלות שקשה לשחזר.

היתה לישיבה תכלית ברורה, שעליה אין מדברים בקול רם: איך חוסמים את "הטורקים הצעירים", את יגאל אלון ומשה דיין, בדרכם למעלה. שמות של מועמדי קש עלו וירדו, והכל ציפו בדריכות לשם המפורש שיעלה סוף סוף, לאחר כל הסחור-סחור הזה.

אז קם לובה אליאב: "אני חושב", אמר, "שגולדה צריכה להיות ראש ממשלה"; ונימק: "כי היא הכי רוצה". הושלך הס, רק בליעת רוק נשמעה. רבינוביץ נטה להתפלץ וכמו ביקש להקיא, מחה במטפחת זיעה קרה ממצחו; גלילי שוטט כהרגלו אנה ואנה, אחוז שרעפים המכבידים על השמיעה, כלום הוא לא שמע; וספיר, לאחר רגע של דומייה, זימזם מנגינה חסידית ותופף קלות באצבע כבדה; ואני התפוצצתי מצחוק, אבל בלב; פני גולדה התכרכמו בהעוויה של גועל, ונטועה בכיסאה היא סיננה בלי ניע שפתיים: "על מה אתה מדבר בכלל - אני? אני רוצה? אני? רוצה? מה קרה לך, לובה". גם לובה לא היה "נחמד" לטעמה.

לו הושלך רימון הלם בחדר, היינו המומים פחות; לו חשף לובה את בטנו וביצע חרקירי לעינינו - שופך קרביו על השולחן - לא היינו נדהמים יותר. עד היום איני יודע אם את דברו אמר בתמימות או בעורמה, שמפשיטה באחת את המלכה וממליכיה, והם עירומים פתאום; בהזדמנות אשאל אותו.

גולדה נכנעה, כמובן, לדין התנועה. עכשיו, לאחר ארבעים שנה, קשה לי להחליט מה מרתיע יותר - ההתחסדות המתפנקת של גולדה או הרעבתנות לראווה של אהוד וביבי ושאול, וציפי גם.

אל מול המאכערים וקבלני הקולות וראשי החמולות וראשי הוועדים המצעידים בסך, ולמראה הארגזים הנרגזים בדרך אל הספירה - אולי עוד אתגעגע לוועדה מסדרת.

======

המאמר המלאה פורסם במקור בעיתון הארץ בתאריך 26.9.2008.

הרשמה לעדכונים

"האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה להוקיע אותה לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות אך הכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות ..."
יצחק רבין, מתוך נאומו האחרון בעצרת השמאל בה נרצח 4 בנובמבר 1995

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית מהווה את כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין 2016 - נלחמים בהסתה

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית