1 במאי 2010 : מבט היסטורי על ה-1 במאי בחיפה

ה-1 במאי, חג העבודה הבינלאומי, נחוג לראשונה במספר ארצות בעולם , בשנת 1890.

מקורו של ה-1 במאי הוא בארצות-הברית כאשר בשנת 1884 , החליטה "ברית-הפועלים הכללית באמריקה שהאחד במאי ישמש יום הפגנה להנהגת יום עבודה של שמונה שעות. וכך, בכינוס הראשון של "הפדרציה האמריקאית של הפועלים" בשנת 1887 הוחלט לקבוע את האחד במאי כחג העבודה וכיום זכרון לקרבנות המלחמה על יום עבודה של 8 שעות.

בועידה הבינלאומית של הפועלים בפריז בשנת 1889, שבה הוקם האינטרנציונל השני , הוחלט לקבוע יום אחד להפגנת הסולידריות הבינלאומית של הפועלים בכל העולם, ולשם כך נקבע האחד במאי. הוא נחוג לראשונה בכמה מארצות אירופה בשנת 1890.

בארץ ישראל , אומץ האחד במאי על ידי עולי "העלייה השנייה", שאימצו למעשה את צווי הסולידריות הבינלאומית. לראשונה, נחוג החג בשנת 1906, והוא מהווה ציון דרך בדרכה של תנועת העבודה הארץ-ישראלית והישראלית.

ה-1 במאי נחוג ב-1925 בחיפה. אלף פועלים ופועלות, יהודים וערבים, חגגו ברוב עם את חגם; חברי הועה"פ של ההסתדרות, רובשוב (זלמן שז"ר) ומרמינסקי – נשאו דברים. לידם נשא דברים סלים חסון. דבריהם תורגמו לערבית ולעברית על-ידי הח' חלפון. הפועלים בחיפה, שבתו ביום חגם וכך גם הפועלים הערביים ששבתו ברכבת המנדטורית; תזמורת מועצת פועלי חיפה (מפ"ח) ניגנה את "האינטרנציונל".

ב-1950 ערכה מפ"ח הפגנת ה-1 במאי בה נטלו חלק אלפי פועלים ופועלות; הוקמו 30 מבנים שצעדו בסך, לצד עשרות טרקטורים ומכונות ייצור. האירוע החל, ערב ה-במאי, בטקס הנפת הדגלים ברחוב החלוץ מול בית הפועלים ברח' החלוץ 45. לאחר מכן, באותו יום, התכנסו בשעה 18.30 נושאי הדגלים והלפידים של "פלוגות הפועל". לאחר מכן התכנסו חברי "הפועל" ותנועות הנוער. בשעה 19.00 הודלקו זיקוקין ולפידים מעל בתי ההסתדרות בחיפה. בשעה 19.05 לאות תרועת חצוצרות הודלקו הלפידים שעל יד הדגלנים. הפועלים שרו את "תחזקנה" (של ביאליק), "האינטרנציונל"ו"התקווה".

למחרת , יום שני, 1 במאי 1950 בשעה 14.00 בצהריים החלו לנוע גושי הצועדים: "הפועל", פלוגות הפועל,עובדי נמל חיפה, מספנות ויורדי ים, "סולל בונה", הסתדרות הנוער העובד והלומד, "ארגון אמהות עובדות", קואופרטיבים, ברית פועלי א"י ופועלי מתכת, האיגוד המקצועי, עובדי המדינה, הקיבוצים, עובדי תעשייה, עובדי צבא, עובדי ענף הנפט, ילדי גנים של "ארגון אמהות עובדות.

(המקור:ידיעות מועצת פועלי חיפה, 4, 1 במאי 1950).

ב-1984, נחוג ה-1 במאי בפעם האחרונה בחיפה, באופן "ממסדי"; היה זה מזכיר מפ"ח, משה ורטמן, באותה התקופה ,שהטיל על צבי צימט, עובד בכיר במפ"ח לארגן את הטקס. ואכן, על פני במה שעמדה ברחוב הרצל, ליד קולנוע "אורה" לשעבר, עברו- חלפו כ-100,000 צועדים מכל שדרות הציבור. זכיתי להיות במעמד זה.ארגון האירוע עבר בסדר מופתי .

קשה היה שלא לחוש את עוצמתה של ההסתדרות הכללית ואת התלהבותם של 100,000 (!) איש ואישה שהשתתפו באירוע מרצונם החופשי וללא אילוץ.

זה היה ב-1984. מבחינה הסטורית זהו פרק זמן קצר להפליא. האם אבד הכלח על ה-1 במאי? האם אי-אפשר לשכנע את ההמונים בדבר נחיצות התארגנות האדם העובד מסביב להסתדרות הכללית החדשה?

סבורני שלא. כבר היום אנו מבחינים במגמות של הבנת ציבור העובדים בדבר הצורך להתארגן, להקים ועדי עובדים, להיות פעילים באיגודים מקצועיים ועוד.

כיום, ההסתדרות הכללית החדשה היא מקור התקווה לכל אלה ועוד.

אך עם זאת ארוכה הדרך, ויתכן ונחוצים עוד שנות דור לעשות את התהליך החינוכי בנדון. אך לעולם לא מאוחר מידי.

חג ה-1 במאי שמח ומלא משמעות לכולם!

• קודם
• הבא