כישלון הקונספציה, 2006

Thank you for rating this article.

הדרישה העולה לוועדת חקירה למערכת הביטחון בנוגע להיבטים השונים של מלחמת-לבנון השנייה: המודיעין שכשל‚ ההערכות הלקויה‚ התגובה ההססנית והביצוע המגמגם מהווה זריעת חול בעיני הציבור הרחב.

הקריאות נלהבות והטיעונים משכנעים מאוד‚ אולם אל תתנו להם להטעות! קריסת המערכות הכוללת וכשלון הקונספציה 2006 מסתתרים במקום אחר - במערכת השלטונית האזרחית.

כישלון קונספציה 2006

מי שחלש בשגרה‚ לא יצליח להפגין עוצמה בחירום!

מי שנכח בישיבות החירום של הפקידות הממשלתית‚ בפגישות התיאום התקציביות לאיגום משאבים‚ בכינוסי הפורומים השונים ובעיקר כל מי שביקר בצפון המדינה בחודש האחרון יודע - המערכת תפקדה בצורה מחפירה‚ לא נערכה כיאות‚ לא הפעילה את נהלי החירום הנדרשים‚ תקעה וסיבכה כל מאמץ ונלחמה בפקידות מקובעת וחסרת כל הכרת הרגע והשעה הגורליים לתושבי הצפון.

כתוצאה מכך‚ הופקרו התושבים לשרוד בכוחות עצמם וללא מערכות שלטון תומכות לשעת חירום. סירובה של הממשלה להפעיל את מערכת מל"ח אילץ את השלטון המקומי להציג פתרונות ארעיים ולא מספקים ובהתבסס על סיוע זניח‚ גמישות לא קיימת וסובלנות אפסית מצד גורמי שלטון רבים.

מי שהכוח היה בידם‚ סירבו לאכוף אותו כנדרש - משרד ראש הממשלה והמשרדים האחרים שהיו אחראים ישירות להתנהלות בצפון‚ כשלו באופן שאינו משתמע לשתי פנים.

עם זאת‚ בחינת כישלון הקונספציה 2006 אינה צריכה להתמקד רק באירועי החודש האחרון - אלא בתפיסת העולם האכזרית שהנחילו שרי ופקידי אוצר (לדורותיהם) והדוגלת בתיאוריה כלכלית העונה לשם הסקסי 'קניבליזם'.

במאמרו 'הרווח של כולנו - הורביץ' (18 באוגוסט 2006 ‚TheMarker)‚ מתאכזב גיא-רולניק מיו"ר טבע אלי הורביץ‚ "...  כאשר יצא במתקפה חסרת תקדים על משרד האוצר שמבקש לשמור על משמעת פיסיקלית..." ואף מצטט אותו‚ "אני משתגע מהטיפשות ... פקידי האוצר משקרים ...". מה שגיא-רולניק לא מבין ושההכרות האינטימית של הורביץ עם מערכות השלטון לימדה אותו‚ מוצג באותו גיליון של TheMarker על-ידי עמיתו גיא-לשם במאמרו 'הם קוסמים: פקידי האוצר עושים כסף מאוויר' העוסק בהתרוקנות המסתורית של קרן הפיצויים על פי חוק מס-רכוש ושבו מוצג האוצר במערומיו - "... אחרים הלכו רחוק יוצר והעיזו לקרוא לילד בשמו: דיווח שקר. האחראים האמיתיים ... עובדים כבר מזמן בקצפת של החברות במגזר הפרטי".

אולי עקב התקופה המתוחה ואולי בהיסח הדעת‚ מצליחים שני הכותבים לחשוף במשותף את הסוד הכמוס של מדינת-ישראל בעשורים האחרונים - ניהול שערורייתי של תקציב המדינה‚ של סדר העדיפות הלאומי ושל קיצוצים חסרי הגיון בתקציב. כולם‚ פרי מוחם הקודח של פקידי אוצר המונעים על-ידי תיאוריה חברתית קיצונית שאינה רואה בחברה‚ בחלש ובנזקק בעל-ברית ראוי. יתרה מזאת‚ בראיה ארוכת טווח יודעת אותה פקידות כי התנהלות זו מבטיחה לה עתיד ורוד במגזר פרטי מסוים מאוד! לא תמצאו רבים מהם פורשים לניהול עמותת רווחה או גמ"ח אלא למוסדות בנקאיים ולחסות המשפחות העשירות של ישראל.

דווקא גיא-רולניק‚ התוקף את אלי הורביץ‚ מציג את המציאות כפי שהיא‚ " ... הקיצוצים תמיד מתבצעים היכן שאפשר לחתוך ולא היכן שצריך לחתוך ...". קביעה שבאה לביטוי כואב ומוחשי בחודש האחרון בכך שהגורמים החשובים לתפעול העורף הגיעו אליו מדולדלי כוחות וחסרי כלים ומשאבים אמיתיים וזאת כתוצאה מקיטון מתמשך בתקציבים שלהם (היבט אחר הייתה המוכנות הנמוכה של מחסני החירום של הצבא). כאן מתבטא כישלון הקונספציה 2006 במלוא עוצמתו -  מי שחלש בשגרה לא יצליח להפגין עוצמה בחירום!

עובדה מכאיבה נוספת דווקא שימשה לכתבי הכלכלה כנוצה להתהדר בה - אדישותה של הכלכלה הישראלית ללחימה בצפון. לבושתם‚ לא עצרו האחרונים לבחון את המשמעות האמיתית של אדישות זו: משקלם הסגולי של יותר ממיליון תושבי הצפון וערים כמו חיפה‚ נהרייה‚ כרמיאל‚ טבריה‚ צפת ואחרות הנו חסר משמעות ליציבות הכלכלית. לכך יכול להיות רק הסבר אחד - כישלון הקונספציה 2006. כלומר‚ המפעלים‚ התעשייה‚ המסחר הזעיר ותושבי הצפון חסרים כל השפעה על כלכלת ישראל. חלק זניח במשאבים‚ תשומת הלב וסדר עדיפות נמוך מביאים לתוצאה אחת - השבתה מוחלטת של המרחב אינה מורגשת כלל וכתוצאה מכך בורסת ת"א עולה.

כעת‚ עולה השאלה - מי נדרש לשלם את המחיר?

התשובה ברורה - כול שדירת הניהול האחראית צריכה לקום וללכת הביתה! בנוסף‚ על כנסת ישראל לבצע שינוי מהותי בתהליכי קבלת ההחלטות‚ כלי הביצוע ומסגרות האחריות בניהול התקציב ובפרט אלו של פקידי האוצר.

כישלון קונספציה 2006

מי שחלש בשגרה‚ לא יצליח להפגין עוצמה בחירום!

"אני פוסע בעקבות בן־גוריון בעיניים עצומות אבל מדי פעם אני פוקח את עיני"
זלמן ארן

הרשמה לעדכונים

מאז 2004

כבר מעל 19 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.
יצחק רבין - ידיעות אחרונות

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי