סוציאליזם לאומי במקום שמאל לאומי

דירוג משתמשים: 5 / 5

Star activeStar activeStar activeStar activeStar active
 

חברי מפלגת העבודה ופעיליה, נמצאים כבר תקופה ארוכה בתהליך של חיפוש עצמי, שלא הצליח להניב שום תוצאות חיוביות עד כה. הניסיונות השונים להקים מפלגה חדשה נכשלו ולא הובילו לשום מסגרת שיכולה לאחד בין פעילי השמאל השונים, שהיו בעבר חלק ממפלגת העבודה. כוחה של מפלגת העבודה, נבע מהיכולת שלה לאחד קבוצה שלמה של אנשים בעלי דעות שונות ורקעים שונים, שמצאו כל אחד בדרכו האישית, בית במפלגת העבודה. חלק מהאנשים הזדהו עם המצע המפלגתי הסוציאל דמוקרטי העמוק, אחרים תמכו במצע הביטחוני הרחב, אך לרבים אחרים זה היה פשוט תחושת האחדות החברתית שחברה אותם למפלגה. השאלה היא מה גרם לתחושת האחדות הזאת שהייתה במפלגה, וכיצד מנהיגי התנועה הצליחו להביא את אותם אנשים לידי פעולה משותפת, שהיום נראית לגמרי בלתי אפשרית ואפילו דמיונית. התשובה לשאלה זאת, היא שלמפלגת מפא"י ההיסטורית, שמפלגת העבודה היא גלגול שלה, הייתה אידיאולוגיה סוציאליסטית חברתית, מאוד ייחודית, שחיברה בין חבריה.

הבסיס האידיאולוגי של מפלגת מפא"י, שהוקמה לפני קום המדינה, היה מונח בראש ובראשונה על ערכים סוציאליסטיים חברתיים. ערכים אלה הם אלה שארגנו את היחסים בין העובדים, ערבים ויהודים, שחיו באותה תקופה בארץ, ולאחר קום המדינה גם שימושו את מנהיגי התנועה, בבניית מערכת אידיאולוגית סוציאליסטית לאומית, שבה מגוון של אנשים ראו בית. במובן הזה פעלה האידיאולוגיה הסוציאליסטית במפלגת מפא"י, בפרגמאטיות מופלאה, כדי לבנות לאומיות חדשה בארץ, וזאת בניגוד לתנועות סוציאליסטיות במקומות אחרים בעולם, שבעיקר גרמו לפיצול לאומי מעמדי. "סוציאליזם של האומה", שאותו המציא בן גוריון, כלל את החלשים, את העשירים, את המנהיגים ואפילו את הערבים, כאשר כל אחד בהתאם למיקום המעמדי שלו ולסטאטוס שלו, אימץ לחייו ערכים אלה בצורה הייחודית שלו.

התחושה בחברה עקב כך הייתה תחושה של אחריות הדדית, שבה גם האדם העשיר ביותר, וגם האדם העני ביותר, חלקו הווה ועתיד משותף, ולכן גם פעלו ביחד כדי ליצור חברה טובה יותר, אפילו כאשר היה חוסר הסכמה. במפא"י הסוציאליזם לא היה רק ערך של העניים או של החלשים, אלא ערך לאומי חברתי, שאיחד את החברה הישראלית."צבא העם" ו"כור ההיתוך" שאפיינו את צה"ל, פרי יצירתו של בן גוריון, הם דוגמה קלאסית לאופן שבוא "הסוציאליזם של האומה" חיבר בין אנשים, כאשר בצבא התאחדו, כל אזרחי המדינה מכל המעמדות והעדות, סביב פעילות לאומית אחת. הסוציאליזם הלאומי, התיישב מצוין גם עם האידיאלים היהודיים, וגם עם הערכים של ההתיישבות ועבודה, שהיו אז מאוד חזקים בארץ. סוציאליזם לאומי במובן הזה חיבר בין השאיפה היהודית להיות עם שהוא אור לגויים, ובין הרצון ליצור ערבות הדדית, בחברה התיישבותית במצור, שבה העבודה והבניה הם ערך עליון.

הסוציאליזם הלאומי, פרי המצאות של בן גוריון, לכן הוא היה הדבק, שאפשר למפלגת מפא"י להשיג חיבור בין אנשים, שלא בהכרח החזיקו באותן עמדות, אך חשו תחושת ערבות הדדית. התהליך שבו חל שבר במערכת האידיאולוגית של מפלגת העבודה הוא ארוך, אבל הוא קשור ישירות לכך שהסוציאליזם של האומה שחיבר בין אנשי במפא"י התחיל להתפורר, ופינה את מקומו לניקור ותחושה של אינדיבידואליזם, ומלחמת מעמדות. ההשתלחות של מנהיגי מפא"י בחלקים של האוכלוסייה, השבר בהסתדרות העובדים וההשתלטות של ערכים אינדיבידואליסטים וקפיטליסטיים קיצוניים על החברה, פגעו ראשית בסוציאליזם, אך חיסלו גם את תחושת הערבות ההדדית, ואת הלאומיות הישראלית, שהיו בסיס כוחה של מפא"י. אהוד ברק כמנהיג העצים את המגמות האלה, בהתנהלות הפוליטית והאישית שלו, אבל הוא בהחלט לא האחראי הבלעדי, וההאשמה המרכזית כלפיו היא שהוא לא עשה כלום כדי להחזיר את הגלגל אחורה, אלא רק חיזק מגמות של פלגנות במפלגה.            

הניסיונות לבנות בית חדש עבור פעילי מפלגת העבודה נכשלו, מאחר ואף אחד בשמאל לא הבין, שמקור הכוח של מפלגת העבודה, נבע בראש ובראשונה מהיכולת לאחד בין אנשים, ולא מהעמדות שלה בנושא כזה או אחר. אזרחים שהיו פעילים במפלגת העבודה היו לרוב פעילים בגלל שהמפלגה הייתה בית עבורם, והם הרגישו, שגם כשיש אי הסכמות לא עוזבים בית. דוגמה מובהקת לחוסר ההבנה הזאת, היא תנועת השמאל הלאומי, שמנסה לאחד אנשים סביב פעולה ביטחונית כזאת או אחרת, במקום ליצור להם בית, ולכן עתידה להתפורר, עוד לפני שתתגבש לתנועה משמעותית. כשל נוסף בתנועה זאת נובע מכך, שמנהיגיה מנסים לבנות לאומיות בצורה מלאכותית, מבלי להבין שלאומיות היא תוצר של קירבה בין אנשים, שהלכה ונעלמה מהחברה הישראלית, בגלל הניקור בחברה, ולא בגלל משבר כזה או אחר.   

הבסיס המשותף היחיד שיכול לחבר אנשים, בשמאל ובחברה הישראלית, הוא הערבות ההדדית והשאיפה ליצור חברה צודקת, ולכן זה גם היסודות שעליהם צריך להיות מונח הבית, שפעילי העבודה בונים. מפלגת העבודה יכולה לחזור למה שהיא הייתה רק אם תחזיר לעצמה את האידיאולוגיה החברתית שעמדה בבסיסה, אבל עבור פעילי המפלגה חשוב יותר לזכור, שגם אם לא ניתן יהיה להציל את המפלגה חשוב שבמפלגה חדשה יהיו הערכים החברתיים שבנו אותה.         

הרשמה לעדכונים

"... אני רוצה להודות לבמה הרעיונית על העשיה הגדולה והחשובה שלה ..."
דניאל גיגי, פורום מפלגת העבודה

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין - 2014

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית