המהפך הפוליטי והכשלון המתמשך בהחזרת שבויים

Thank you for rating this article.

ממשלות ישראל, בשנים האחרונות, ספגו ביקורות רבות על אופן הטיפול בסוגיית השבויים והנעדרים בכלל, ועל סוגיית שליט בפרט, אך לא נעשה דבר, כדי למצוא אלטרנטיבות טובות יותר למדיניות זו. ישראל נכשלה בהחזרת רון ארד, נכשלת כעת בהחזרת החייל גלעד שליט, וגם משלמת מחיר מיותר על מדיניות שגויה, שנובעת מחולשה וחוסר נחישות. הסגר על עזה, לדוגמה, שהוטל כאמצעי לחץ על חמאס לשחרר את שליט, נכשל כישלון חרוץ, פגע במעמד הבינלאומי של ישראל, ולא הצליח להניב שום תוצאה חיובית עבור שליט. כניעה מוחלטת לתכתיבים של חמאס גם היא אינה פתרון, כי היא תחזק את החמאס בציבוריות הפלסטינית, ותעודד חטיפות נוספות של חיילים, בדיוק כמו שעשתה עסקת השבויים הקודמת עם החיזבאללה, שבמידה מסוימת הובילה לחטיפת שליט. אלה לא האלטרנטיבות היחידות ויש לישראל ניסיון פוליטי וצבאי עשיר במאבקים להחזרת שבויים, שמממנו אנחנו יכולים ללמוד, כיצד לנהל מאבקים אלה בהווה ובעתיד, בהצלחה גדולה יותר.

במהלך השנים ישראל יזמה מספר מבצעים נועזים, שמטרתם הייתה או להחזיר את החטופים, או לשבות אויבים כדי להשתמש בהם במשא ומתן לשחרור שבויים. אחד מהמבצעים האמיצים האלה הוא מבצע "כנרת" או בשמו האחר מבצע "עלי זית", שהתרחש בשנת 1955, ובו אחת מהמטרות של צה"ל הייתה לחטוף עשרות חיילים סורים, כדי להחזיר חיילים ישראלים שנחטפו ברמת הגולן. המבצע הצליח, והסורים הסכימו להחזיר את החיילים החיים שהיו בידיהם, בתמורה להחזרת החיילים הסורים. מבצע דומה במהותו, הוא מבצע ארגז שישראל הוציאה לפעול בשנת 1972, כאשר חטפה חמישה קצינים סורים והשתמשה בהם במשא ומתן לשחרור טייסים ישראלים. מכל המבצעים של ישראל, המבצע המפורסם ביותר שנעשה לשחרור שבויים, הוא שחרור האזרחים החטופים במבצע אנטבה, שהפך לסיפור גבורה. במבצע זה, שהתרחש בשנת 1976, הצליחה סיירת מטכ"ל לשחרר מטוס שנחטף על ידי ארגוני טרור ממדינה עוינת, והחזירה את החטופים לישראל. במבצע, שהוכתר כהצלחה, למרבה הצער נהרגו מספר שבויים,  ונהרגו גם מפקד הסיירת יוני נתניהו ושלושה לוחמים, אך ניצלו חייהם של מאות נוסעים ישראלים, ביניהם נשים וילדים רבים.  

 

זמן קצת לאחר מבצע אנטבה המוצלח, ובמקביל למהפך הפוליטי הגדול בישראל שבו מפלגת העבודה הפסידה את השלטון, חל שינוי גדול במדיניות של ישראל בנושא השבויים והנעדרים. בעסקת שבויים בשנת 1979 ישראל, בראשותו של מנחם בגין, מסכימה לשלם מחיר גבוהה הרבה יותר מבעבר על מנת לשחרר חייל ישראלי אחד, ומוותרת לחלוטין על האלטרנטיבה הצבאית. ראש הממשלה בגין החזיר שבעים וששה מחבלים שפוטים עבור חייל ישראלי אחד, שנחטף במבצע ליטאני, מבלי שהוא אפילו ניסה לפעול כדי להחזיר את השבויים בדרכים אחרות, או ביצע פעולת תגמול שתקל על המשא ומתן לשחרורו. מעבר לכך שזה היה תקדים לוותר על פעולה צבאית כלשהי, החלטה זו של בגין, סתרה גם לחלוטין את מדיניות שחרור האסירים, שהייתה נהוגה עד בחירתו. הנוהג היה לא לשחרר מחבלים שפוטים, וההחלטה של בגין לשחרר אסירים אלה, היא הסנונית הראשונה למדיניות הדלת המסתובבת של טרוריסטים, שממנה אנו סובלים כיום. בגין המשיך באותה מדיניות בעייתית, שלא הייתה נהוגה לפניו, כאשר הוא גם זה שהסכים להסכם "פשטידת צימוקים" בשנת 1985, שבה ישראל החזירה אלפי שבויים לבנונים וסורים, בתמורה לשחרור שישה חיילים, ולאחר מכן אישר את עסקת ג'יבריל רג'וב, השנויה במחלוקת, שבה שוחררו מעל אלף אסירים רוצחים שפוטים, עבור שחרורם של שלושה חיילים שנשבו בלבנון.

השאלה המתבקשת היא מדוע בגין וממשלת הליכוד, שהתפארו בקו הנוקשה כלפי ארגוני הטרור ומדינות ערב, הם אלו שנקטו במדיניות חלשה, שרק החלישה את כוח ההרתעה של ישראל וגרמה לחטיפות נוספות. התשובה לכך היא מורכבת, אבל העובדה שהשינוי במדיניות הישראלית, התרחש קרוב מאוד למהפך הפוליטי בישראל, מעיד על כך שהשינוי קשור, לשבר המנהיגותי והצבאי, שהתרחש באותה תקופה. הכישלון של המנהיגות הפוליטית והצבאית במלחמת יום כיפור, והמשפט הציבורי של מנהיגות זו, גרם  לטראומה שהפכה את המנהיגים שלנו להיות הרבה יותר הססניים בפעולות שלהם, והרבה פחות נחושים. השבר החברתי לאחר מלחמת יום כיפור, פגע בסולידאריות החברתית, שבעבר אפשרה למנהיגות לפעול בנחישות כנגד איומים חיצוניים, ולכן יצר בישראל מנהיגות חלשה כלפי פנים וכלפי חוץ. כישלון גרר כישלון ומלחמת לבנון השנייה, השנויה במחלוקת, רק החריפה את חוסר הסולידאריות בחברה ובפוליטיקה הישראלית, ולכן גם גרמה לכישלון בהחזרת רון ארד.       

סוגית שליט חייבת להיות  הנקודה שבה ישראל תחזור למדיניות הנחושה, שאפיינה את התנהלותה הצבאית בתקופה שקדמה למלחמת יום כיפור ולמהפך הפוליטי שהתרחש לאחריה. לקחי העבר מלמדים אותנו שהדרך היחידה שבה ניתן להתמודד עם חטיפות חיילים ואזרחים היא הפעלת יד קשה, כלפי החוטפים או שולחיהם. בפני ישראל עומדות לכן יש עכשיו שתי אלטרנטיבות, או לנקוט בפעולות תגמול מתמשכות של חטיפת פעילים מארגון החמאס עד שישוחרר שליט, או תכנון פעילות חילוץ שהמחיר עליה יכול להיות גבוהה, אבל יהיה נמוך מזה שאנו משלמים עכשיו, ולפחות יגרום להרתעה בצד השני.

מדיניות הדלת המסתובבת נכשלה וגם אם היא תחזיר את שליט היא תזרע את הזרעים לחטיפה הבאה, ותפגע בחוסנה הלאומי של ישראל.

"במרכזה של ההיסטוריה העברית עומד דבר הגשמת הציונות במלוא היקפה ותוכנה ... במרכזה של ההיסטוריה האנושית עומד דבר הגשמת הסוציאליזם במלוא היקפו ותוכנו."
ברל כצנלסון

מאז 2004

כבר מעל 17 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין - 2013 אוניברסיטת תל-אביב

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי