מפלגת העבודה: בין הברק לרעם

דירוג משתמשים: 5 / 5

Star activeStar activeStar activeStar activeStar active
 

ברק היה לנו כבר, כעת מחכים לרעם.

כן חברים, כך קורה בדרך כלל. אבל אחרי ברק שלנו, של "העבודה", לא נשמע הרעם,רק קול ענות חלושה. אולי הוא שר בטחון טוב, מתן וילנאי אומר שכן, ועליו אומר חברנו וויליאם שייקספיר: "וילנאי איש כבוד הוא"ולא ידבר סתם. אולי ברק הוא אישיות מצוינת, אבל אין זה מספיק כדי לנהל מפלגה, כל מפלגה. מוטב שיתרום במה שהוא טוב ויש לו הרבה לתרום,את המפלגה שיעזוב במנוחה.

למשל, הרעיון הקפיטליסטי (הלו! אנחנו מפלגה סוציאל-דמוקרטית!) שמכירת נכסים תציל אותנו מטביעה במצולות הגירעון הוא ראוי ונכון כמו רעיון ההפרטה הטוטלית וכמו האווילות ש"כוחות השוק החופשי" די בהם כדי לנהל כלכלה. במקום לחזק את הסניפים ולעודד פעולה בשדה,מול "הליכוד", מול "קדימה", מול ש"ס, מול קנאות הימין ומול טמטום השמאל, סוגרים סניפים ומחסלים למעשה את המפלגה.

כל פעולותיו של ברק לא יצליחו להביא אותו שוב לכס ראש הממשלה בלעדינו, אותם עשרות אלפים חיילים אלמונים של סניפי המפלגה. ואנו תובעים לדעת (לא מבקשים) איפה המצע החברתי? היכן הנואם האידיאולוגי שיכבוש את לב ההמונים? איה שיתוף הפעולה בין מנהיגי המפלגה? לאן נעלם הניהול המקצועי והביקורתי של נכסי המפלגה כדי שיניבו פירות? הקוראים מתבקשים להשלים את הרשימה.

הרשמה לעדכונים

"צריך להיות אדם שכל הזמן פועל למשהו ואני אומר אתה תמיד גדול כגודל העניין שאתה משרת ואתה נהייה קטן אם אתה משרת רק את עצמך."
שמעון פרס, ראיון ב-YNET יולי 2005

מאז 2004

כבר מעל 15 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

יצחק רבין

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי - עמודה ראשית