יום האדמה כצומת דרכים

ליום האדמה ניתן להתייחס בכמה מישורים.

בתקשורת הובלטה העוינות של המפגינים כלפי המדינה. עיתון "ישראל היום" דיווח על קריאות עידוד ל"חזית העממית" לביצוע פיגועים בישראל שהושמעו ע"י אנשי תנועת "בני הכפר" (למעשה תרגום שם התנועה הוא "בני הארץ"). כידוע זו תנועה שהוצאה אל מחוץ לחוק בשל אי הכרתה במדינת ישראל. לפי הטלוויזיה ייוחסו הקריאות לאנשי בל"ד. אולם גם אם היו קריאות  חריפות, יש להבין  שדרוש מפנה מבני במדינת ישראל כדי שהיא תוכל להכיל  את כלל האוכלוסייה האזרחית שבה.

אין ישראל עדין בשנת ה-60 לקיומה מדינה דמוקרטית אמיתית וחמור לא פחות מכך, אין היא עדין רפובליקה. אין המדינה שייכת לכלל אזרחיה ואין כלל אזרחיה הלאום שלה. זאת ועוד, כשעתירה הוגשה לבג"צ להכיר בלאום הישראלי ( למען השקיפות אציין שאני אחד העותרים), טענה הפרקליטות שזו חתירה תחת יסודות המדינה. כלומר מבחינת הפרקליטות, אנשים כמו האלוף מיל בני פלד ז"ל, או פרופ' עוזי אורנן או פרופ' שוקה פורת חותרים תחת המדינה, כמו חוגים של "בני הכפר" ודומיהם!

א-נומליה זו מבטאת את האנומליה המבנית של ישראל. יש צורך במהפך אידיאולוגי כולל כדי שיאופשר גיבושו של לאום ישראלי טריטוריאלי במדינה ישראל.

קיפוח והדרת המיעוטים מחריף את  השסעים בתוך ישראל ומבחינה זו לא בטוח כלל כי אירועי הדמים של אוקטובר 2000 הם האחרונים שיהיו.

התנהגות המדינה הבלתי מתחשבת עד ברוטאלית כלפי הבדואים בנגב, היא סמן א-נומלי של מדיניות של מדינה שאינה דמוקרטית ואינה מכירה אכן בכל אזרחיה.

דומה שהמפלגות הקיימות כלל לא מבינות את גודל השעה ההיסטורית, ומבחינה זו עלולה שנת ה-60 להיות סימן נוסף להחלקה במדרון התלול ... מה מפלגת העבודה חושבת בנידון או יותר נכון מה מפלגת העבודה מתכננת לעשות בנידון?

• קודם
• הבא