מפלגת העבודה - הבמה הרעיונית

בית המדרש ברוח ערכי תנועת העבודה ע"ש ערן שפרמן ז"ל מזמין אתכם לשיעור ושיח לליבון תפיסת עולם חברתית במציאות משתנה.

״ביכורים - על נשים בשבועות ובתנועת העבודה"
ד"ר גילי גופר המתמחה בנשים בתנועת העבודה

יום רביעי, 30 למאי 2012

 התכנסות - 18:15
התחלת השיעור ב-18:30

בית מפלגת העבודה, אלחריזי 9, ירושלים

היום מתקיימות הבחירות לראשות הסתדרות ולמוסדותיה. זה קורה פעם בחמש שנים. חשוב שמפלגת העבודה כולה, על עובדיה, ועדיה ופעיליה, תתייצב לצדו של עופר עיני. לא רק כי חשוב לייצר אחדות ולכידות במפלגה במאבק כל כך חשוב, אלא גם ובעיקר בגלל שעופר עיני הוא האדם הנכון, בזמן הנכון לשמש בתפקיד כל כך חשוב זה.

עיני הוכיח את היכולת שלו לנהל מאבקים מוצלחים בשביל ציבור העובדים. הכישרון של עיני הוא בעיקר בכך שהוא מבין את כוחה של ההסתדרות וההתאגדות, לצד מגבלותיה, ויודע לעשות שימוש נבון בכוח זה כדי לעזור לציבור העובדים, מבלי לפגוע פגיעה מיותרת בציבור. עיני מבין את האחריות המוטלת על כתפיו בניהול המאבקים החברתיים, ולכן הוא גם השכיל והצליח להגן על זכויות קריטיות של עובדים לצד חיזוק מעמדה של ההסתדרות, מול המעסיקים, מול העובדים ומול הציבור. עיני הצליח בשנים האחרונות לחזק את מעמדה של הסתדרות העובדים, ולהחזיר את ההסתדרות למקום שממנו היא באמת יכולה לשנות ולהוביל שינויים חברתיים. עיני הוביל הצלחות גדולות ומאבקים חשובים. ברור שיש להסתדרות עוד הרבה לעשות, המון. לכן חשוב להעניק לעיני את האופציה להמשיך ולהשיג בקדנציה הבאה את מה שעדיין לא הושג. להמשיך במה שהתחיל.

הסתדרות העובדים הכללית החדשה שקיבל לידיו עופר עיני לפני כשש שנים, הייתה ארגון חבול ומוכה. שלושה עשורים של מדיניות עקבית שהובילה לפירוק עולם העבודה הישראלי והחלשת מוסדותיו, לא פסחה על ארגון העובדים הייחודי שקדם למדינה. חיסולה של חברת העובדים ההיסטורית בשנות השמונים, הפרדתה של קופת החולים הכללית בשנות התשעים ומדיניות ההפרטה שהובילו ממשלות ישראל, הותירו כולן את ההסתדרות של תחילת העשור חסרת אונים מול הלאמתן של קופות הפנסיה ההסתדרותיות ושליחתן אל הבורסה.

הסכם הפנסיה עם המעסיקים, ביולי 2007, שהיה המעשה המשמעותי הראשון של עופר עיני לאחר בחירתו ליו"ר ההסתדרות, היה סימן ברור לשינוי העיתים. לא רק ההסתדרות עצמה שבה אל לב הזירה הכלכלית; חזרו גם הערכים שהיא מייצגת, כגון ביטחון באמצעות סולידריות. הסכם הפנסיה היה רק צעד ראשון מיני רבים, בו חרגה ההסתדרות מהמתחם המסורתי של האיגוד המקצועי המגן רק על החברים בו, ויצאה להגן דווקא על זכויות העובדים הבלתי מאוגדים. המציאות התעסוקתית של ישראל 2012, שבה כמעט לכל עובד יש ביטחון פנסיוני ופיצויי פיטורים מובטחים, היא תוצר בלעדי של השקפת העולם של עופר עיני, התופס את ההסתדרות כמגנם של כלל העובדים.

הניסיון "לגלגל" לפתחם של המסתננים מסודן ומאריתריאה את התגברות הפשיעה, בעיקר בתל אביב, הוא נואל ומשחק לטובת הבערת אש שנאת הזרים. טענת המשטרה, אם כך באמת נאמר על ידה, שחלקם של המסתננים מסך אירועי העבריינות בתל אביב הוא כ-40%, חסר כל ביסוס עובדתי. כל זה בלי להמעיט מחומרת הבעיה ומתחושת אובדן הביטחון האישי מנוכחותם ההמונית ברחובות, בגנים ובאזורי המצוקה הקשים של תל אביב.

על מנת לסבר את האוזן, עד לפני שנתיים, חלקם של הזרים בפשיעה היה מינורי ביותר. מתוך כ-150,000 תיקים שבהם נחקרו חשודים מזוהים, מה שמכונה בז'רגון המשטרתי "תיקים גלויים", נפתחו כ-2,000 תיקים בלבד נגד זרים, כאשר 27% מתוכם היו על עבירת השהייה הבלתי חוקית, שאין לה ולעבריינות המדוברת דבר וחצי דבר.

בחודשים האחרונים עלו לכותרות מחזות קשים של נשים שמנוצלות ומותקפות במקומות "בטוחים" – מקום העבודה, חניון מואר במרכז העיר, רחוב או שכונה. קל לנו להזדהות עם הנערה שעל פי החשד נאנסה בחניון גן העיר, משום שבתפיסה הכללית, אנס הוא אדם רע שקופץ עלייך בחושך ומנצל את הסיטואציה הפגיעה בה את נמצאת כדי להשיג סיפוק מיני. אולם זוהי טעות מיסודה. הסטטיסטיקה והמחקרים מראים כי מרבית התקיפות וההטרדות המיניות, מגיעות מאדם מוכר וקרוב וכי מקרי האונס על ידי אדם זר, הם מעטים יחסית.

מדוע אם כך, קשה לנו להזדהות עם הנאנסת מלשכת ראש העיר בקרית מלאכי? נאנסת לכאורה כמובן. מדוע קשה לנו להזדהות עם המוטרדת מלשכת ראש הממשלה? התשובה לכך היא ברורה ונעוצה בטענה כי הטרדות מיניות בעבודה הן כלי שליטה כוחני ולאו דווקא חיזור לגיטימי, כפי שאוהבים לטעון. זהו ניצול חסר עכבות של עובדות כפופות, הדואגות לפרנסתן ולמעמדן בארגון ובחברה ולמצער, הכלים העומדים לרשותן הם דלים ונתקלים בחומות של חוסר מקובלות חברתית וציבורית. התוקפים לעומת זאת, זוכים להגנה מילולית וחברתית: "מה היא ציפתה? הוא גבר". זה הרי טבעי שלגבר יש צרכים והוא חייב, פשוט חייב, לחבק, ללטף, לצלם ואף לאנוס, כל מי שנראית לו טרף קל בסביבתו. ולמי שלא הבין, זה נכתב בציניות.

מפלגת העבודה מטפסת ל-20 מנדטים, בסקר חדש ומעודכן שערכה חברת "פאנלס" עבור ערוץ הכנסת, ובכך הופך אותה למפלגה השניה בכנסת והאלטרנטיבה השלטונית היחידה לממשלת נתניהו הימנית. יתר על כן, הפער בין הליכוד לעבודה יורד לעשרה מנדטים והופך את השאיפה להחלפת השלטון מציאותית מתמיד.

מנתוני הסקר עולה כי הצטרפות מופז לנתניהו למופז גורמת לקדימה לאבד כ-90% מכוחה ולהדרדר עד לרמה של 3 מנדטים וכאשר מפלגת האווירה של יאיר לפיד מקבלת 17 מנדטים.

סקר זה, בהמשך למגמה המוצגת בסקרים קודמים, מאוששת את המשך תהליך שיקומה של מפלגת העבודה כחלופה השלטונית לאידיאולוגיה הימנית המדינית והחברתית.

הקואופרטיב, רעיון שאבד עליו הכלח?

ובכן, בחודשים האחרונים נדמה כי לא כך הדבר וכי צצים להם ברחבי ישראל ובעקבות גל המחאה החברתית אשר שטף את המדינה, קואופרטיבים רבים והמאגדים בהם אזרחים למטרות שונות - חינוך, צרכנות, תרבות ועוד.

אולם, אתמול נפל דבר בישראל - הקואופרטיב הותיק והיוצא דופן מכולם בגל מתחדש זה, העמיד עצמו כמקרה בוחן וזכה להצלחה מסחררת: עמותת האוהדים, "הפועל אוסישקין תל אביב" השלימה מסע בן 5 שנים - בו הוקמה עמותת אוהדים שעל בסיס נוסדה קבוצת כדורסל מקצוענית וזו העפילה דרך הליגות הנמוכות ועד שאתמול זכתה באליפות הליגה הלאומית וחזרה, לאחר 6 שנות העדרות, לליגת העל.

הקואופרטיב ניצח.

צאו ושאלו - מה עניין קבוצת כדורסל לקואופרטיבים, ערבות הדדית, ניהול עצמי ועצמאות כלכלית וצדק חברתי?

כתשובה, אצטט צייצן מהרשת החברתית טוויטר: "בכל פעם שמישהו יחשוב שהוא לא מסוגל לעשות משהו, שיחשוב על הפועל תל אביב בכדורסל" (@Orenow)

מערכת בחירות כזו הארץ עוד לא ראתה. מאין שלא יתמקם לו אזרח בישראל, תוקפת אותו "המנהיגות האחראית" של המדינה. עופר עיני, במלא הדרו, מביט על העוברים ושבים במבט מאיים, בחיוך האומר "דיר בלקום" ובמשקפיים של אינטלקטואל אקזיסטנציאליסט משנות החמישים של המאה הקודמת. פנים מושלמות של מצלמת ה"אח הגדול" של אורוול.

זהו!! זו כל ההסתדרות!! לא יותר ממנגנון, שחבורה, חסרת מנוף וחזון, השתלטה עליו ומנציחה את שלטונה במשטר כוחני, מפחיד ומאיים. אין, תחת ההנהגה האחראית של עיני, לא צורה ולא תוכן להסתדרות. מי ראה, מי שמע, מי טעם, מי הבין בכלל, שההסתדרות היא התאגדות העובדים לשמירה על כבודו של העובד, של האדם בכלל. מי יודע, דבר וחצי דבר על ההסתדרות, חוץ מכך שזו נחלה של הוועדים הגדולים, המשתמשים בעמך ישראל, כדי לאיים על כלל הציבור וממשלתו? אהה...לא נכון!! יודעים דבר נוסף: ההסתדרות היא נחלה, מִמֵנָהּ דולים קציר, תנובה ותקרובת, לקרובים ל"מנהיגות האחראית".

בשבוע שעבר, עם גל הזעם והביקורת הציבורית שליוותה את הפוליטיקה של הסכמים סודיים באפלוליותו של אישון לילה, נסתם הגולל על האפשרות שמפלגת העבודה תצטרף לממשלה בראשות נתניהו. אם בתחילת השבוע הקודם עוד היו מי מקברניטי המפלגה שתיכננו להיות קול שני לנתניהו, יש לקוות שהפנימו את חרפת התרגיל האופורטוניסטי של מופז וכי הבינו שקול שני לנתניהו הוא קול חרישי מנשוא. עוד יש לקוות כי גל התמיכה במפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' רק יוסיף ויגדל, כך שמועמדותה לראשות ממשלה תהיה לגיטימית וסבירה יותר בעיני הציבור הרחב.

אין ספק כי בזמן ש״קדימה״ הובילה את האופוזיציה ועשתה זאת בעיקר דרך הנושא המדיני-ביטחוני, היה נוח ואף נכון למפלגת העבודה להניף את הדגל החברתי-כלכלי. אמנם כשנשאלה בנושאים מדיניים, הצהירה על דבקותה בפרמטרים הכלליים והראויים של הנשיא לשעבר קלינטון, אולם ככלל העדיפה להישאר פסיבית בתחום זה. כך אמנם הרגיזה רבים מתומכיה המסורתיים, אך כך גם גייסה מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ תמיכה ציבורית משמעותית. כך יכולה היתה להינשא על גלי המחאה של הקיץ שעבר ולהיתפס כאלטרנטיבה שלטונית משמעותית, גם כשברשותה רק שמונה נציגים בכנסת. לאחר הצטרפותו המפתיעה של שאול מופז לקואליציית נתניהו בשבוע שעבר, השתנו שני גורמים חשובים בדינמיקה הפוליטית.

תרגיל פוליטי

בפתיחת הועידה הרעיונית עמדת על הבמה וחזית שבספטמבר יהיו בחירות. אני מבין שכוונתך הייתה שיש לחדד כעת את החושים, לשנס מותניים ולהירתם. המטרה היא להגדיל את נתח השמאל ולהחליף את השלטון (לא, אנחנו לא באמת מתכוונים...). התחזית לא התממשה. למרות תחושת הנכאים והמפלה שאחזה במחנה אני חושב שביבי ומופז דווקא עשו לנו טובה גדולה. הם נתנו לנו עוד זמן להתארגן ולגבש לעצמנו מדיניות בתחומים השונים. אילו היו מתקיימות בחירות בספטמבר מצבנו הנוכחי היה מונצח לעוד 4 שנים. שום שינוי משמעותי בהרכב הפוליטי שמאל-ימין לא היה קורה. קדימה אכן הייתה מתרסקת וקרוב לודאי שקולותיה היו מתחלקים בין עבודה-לפיד-ליכוד. בכל מקרה הקערה לא הייתה מתהפכת על פיה ומפלגת העבודה הייתה מוצאת עצמה עם 15-20 מנדטים במקרה הטוב עם יכולת השפעה מועטה על סדר היום והתנהלות המדינה.

יו''ר ההסתדרות במרחב השרון, יוחנן נתנזון, מתמודד שוב לתפקיד, ובטוח בניצחון רשימתו, שיסדר לו ולעופר עיני קדנציה נוספת.

הבחירות לכנסת אמנם בוטלו השבוע, אבל את הבחירות להסתדרות שום דבר לא יזיז ממועדן. ב-22 במאי (יום שלישי עוד שבועיים) יגשו חברי ההסתדרות לקלפיות כדי לבחור את יו''ר ההסתדרות הבא: עופר עיני, היו''ר המכהן או ח''כ איתן כבל שמתמודד מולו. במישור המקומי תעניין אותנו הבחירה לתפקיד יו''ר מרחב השרון עליו יתמודדו שניים: יוחנן נתנזון, היו''ר המכהן מזה 9 שנים, ובני פלג, נציג רשימת איתן כבל.

נתנזון הוא נציגו של עיני באזור השרון כחלק מרשימת עוגנים שסימנה בבחירות יהיה ''ענ'' והיא מאגדת בתוכה את רשימת עוגן של עופר עיני, עובדי התעשייה האווירית, מפלגת העבודה, ש''ס והליכוד. בנוסף יבחרו נציגים לוועידת ההסתדרות והנשים יבחרו גם את יו''ר נעמת.

באזור השרון יש 24 אלף בעלי זכות בחירה המגיעים מחמש הערים הגדולות (הרצליה, כפר סבא, רעננה, רמת השרון והוד השרון) ומ-33 ישובים, מושבים וקיבוצים.

יוחנן נתנזון, חבר מועצת עיריית הרצליה מטעם מפלגת העבודה, נשמע השבוע בטוח בניצחון רשימתו, שתסדר לו ולעיני קדנציה נוספת.

בצל הדרמה הפוליטית שהכינו לנו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושאול מופז, מתקיימות ביום חמישי הקרוב (17.5) הבחירות למשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בכל רחבי הארץ. זו הפעם הראשונה מאז 2007 שיתקיימו בחירות לאחר שאהוד ברק הקפיא את הפעילות של כל המשמרות הצעירות של המפלגה במהלך כהונתו כיו"ר מפלגת העבודה.

עמרי לוין (26) סטודנט מכפר סבא, מיכל זילברברג (26) סטודנטית מהרצליה, ארז וינר (26) מהוד השרון, טל הריס (28), מנכ"ל קול אחד (תנועה בינלאומית הדוחפת לפתרון שתי מדינות לשני עמים) ואיל רדושקוביץ' (30) רואה חשבון, מרעננה, הם המתמודדים המובילים באזור השרון  שנפגשו לריאיון נוקב.

תסתכלו עליהם – חלקכם בטח תשאלו את עצמכם, 'מי אלה הצעירים האלה? אין להם משהו יותר טוב לעשות?' מבחינתם התשובה היא חד משמעית – אתם הם אלה שצריכים להסתכל על עצמכם ולשאול אם אתם רוצים לשנות ולהשפיע, כי הם כבר מזמן בחרו שכן.

המהלך הציני והמכוער של ביבי ומופז הוא רק סופו של החטא שהייתה תמיד קדימה. מפלגה שהקמתה בחטא וסופה הנראה לעין גם כן נחתם בחטא. למרות ההצהרות הבומבסטיות ומפגן האהבה והזוגיות שהעניקו לנו מופז ונתניהו, ברור לכולם שלכניסתה של קדימה לממשלה אין תכלית אידיאולוגית או ערכית וכי היא משקפת רק את הריקנות של קדימה כמפלגה ושל חברי סיעתה אשר ללא ספק יכולים אחד אחד לעבור את האודישנים לתכנית הישרדות. היא גם משקפת את הדורסנות של נתניהו שיעשה הכול כדי להמשיך לשבת על כיסאו כראש ממשלה.

מפלגת קדימה נולדה כמפלגה אופורטוניסטית וכך כנראה גם תמות. חבל שזוהי התווית הסופית שתינתן לניסיונות להקמת גוש מרכזי לאומי אחראי במדינה. בהנחה שזה הסוף כמובן, כי הרי לפיד ומפלגתו יכולים, אם לא נתעשת, להפוך גם הם ל"קדימה 2", רק בלי מייסדים בעלי שיעור קומה כשרון ופרס. קרי, בלי כלום.

אילו מופז היה מודיע מיד עם זכייתו בראשות קדימה על הצטרפות לממשלה ולא כשהונחה סכין על צווארו-דיינו. אילו היו מונחות הכרעות חדשות הרות גורל המחייבות אחדות לצורך הכרעה- דיינו. אילו ביבי שברצונו מפזר הכנסת וברצונו מותיר את מועד הבחירות על כנו- לא היה מזגזג- דיינו.

אילו היינו יודעים מפי ביבי שקדימה נחוצה לו כדי לקדם באופן נחרץ בשנה הקרובה את מה שארבע שנים לא טרח לעשות - דיינו. אילו מופז לא היה מפטפט עצמו למוות כראש ממשלה לעתיד שיחליף את ביבי ולובש חליפה חברתית, אז לא היינו קוראים לו שקרן.

יש בין המגיבים שטוענים 'שהאחדות' של קדימה עם הממשלה הענקית ממילא היא אינטרס חיובי ולאומי. שאין בהצטרפות הזו שום דבר מושחת.