מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-24, מה קרה?

Thank you for rating this article.

עם סיום הבחירות לכנסת ה-24 והישג של 7 מנדטים למפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי, חשוב לבחון - מה קרה?

מצביעי העבודה חזרו הביתה, מכחול-לבן והרשימה המשותפת ולא נקטו בהצבעה 'אסטרטגית' לתקווה-חדשה או ישראל-ביתנו. נראה כי החזרה המאסיבית מכחול-לבן לעבודה קיזזה את ההצבעה 'האסטרטגית' לגנץ ולמרצ. עדות להצלחת קמפיין העבודה בכך שאין עדות להשארות מצביעי עבודה בבית ו\או מעבר למפלגת אחרות. כך, במגבלות הזמן הקצר והמשאבים המוגבלים הושגה יעילות ומיקוד בקהלי היעד ובעיקר במטרת העל - החזרת הבייס הביתה והבאת קהלים חדשים על בסיס מיצובה הציבורי של יו"ר העבודה הנבחרת מיכאלי.

בהשוואה לפעם האחרונה בה התמודדה העבודה באופן עצמאי, הבחירות לכנסת ה-21, מדובר בעליה של מעל 36% במספר המצביעים המוחלט.

עמדות היו"ר מעידות כי המפלגה אינה נתפסת כמפלגת שלטון וכי הציר הרעיוני האזרחי פרוגרסיבי דורש הטמעה בקרב קהל המצביעים. כדי לחזור לעמדת מובילות בגוש, על המפלגה לחדש את פעילות המוסדות הפנימיים, להתאים את החוקה למציאות ולמרחב הטכנולוגי ולחדש את פעילות הסניפים והשטח - רק כך מבטיחים תשתית ארוכת טווח של מפלגת שלטון.

* הערה: הניתוח בעבודה ומתמקד במפלגת העבודה ולא כלל המפה הפוליטית, חזרו להתעדכן וכל תרומה להרחבתו והעמקתו תתקבל בברכה - פה בתגובות למטה, או לכתובת הדוא"ל This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it..

תזוזת הקולות - חזרה הביתה

מצביעי מפלגת העבודה חזרו הביתה (בהתבסס על ארבע ניתוחים סטטיסטיים נפרדים בתוצאות חופפות).

הראל קיין

מעבר מצביעים בין מפלגות (27/3/2021) - בניכוי שונות קלפיות מעטפות כפולות
מקור: הראל קיין, פייסבוק

מפלגת העבודה

מעבר מצביעים בין מפלגות (24/3/2021)
מקור: בנג'י קוק, טוויטר

מפלגת העבודה

מעבר מצביעים בין מפלגות (27/3/2021)
מקור: עידו איאן, טוויטר

מפלגת העבודה

מעבר מצביעים בין מפלגות (29/3/2021)
מקור: איתמר מושקין, פייסבוק ודהמרקר

בפרט בהתבסס על הניתוחים של איתמר מושקין והראל קיין ומבחינת מגמות מעבר הקולות בין המפלגות - אין הפתעות גדולות. מצביעי העבודה שחנו במפלגות כמו כחול-לבן והרשימה המשותפת חזרו הביתה ומצביעי מרצ שעברו לכחול-לבן, הרשימה המשותפת וכמובן רשימת העבודה-גשר-מרצ, חזרו להצביע למפלגות האם שלהם ובהתאמה (העבודה ומרצ).

יש לציין כי לא נצפה מעבר של קולות למפלגת העבודה, ממפלגות אחרות פרט לכחול-לבן ורשימת העבודה-גשר-מרצ (וייתכן שגם מהרשימה-המשותפת, ודעמ). איתמר מושקין מסמן כי "מפלגת כחול לבן ... איבדה כ-4 מנדטים למפלגת העבודה [וכן] מצביעי העבודה-גשר-מרצ התפצלו בין העבודה לבין מרצ" (איתמר מושקין, דה מרקר 29/3/21).

הצלחה נוספת, היא העובדה כי בניגוד למרבית המפלגות האחרות - מצביעי העבודה ומרצ לא נשארו בבית ויצאו להצביע. כלומר, הנאמנות לרעיון ולדרך גברה על התסכול, האכזבה והעייפות שאפיינה את מרבית המצביעים האחרים.

באופן מפתיע, לא מזוהה מעבר מרשימת העבודה-גשר-מרצ לתקווה-חדשה, ישראל ביתנו, כחול-לבן ויש-עתיד. ההפך, מזוהה מגמה בולטת של 'חזרה הביתה' מכחול-לבן למפלגת העבודה (וגם מרצ) ובעוד יש-עתיד מצליחה בקושי לשמור על כוחה היחסי (עובדה המעידה כנראה על חוסר היכולת שלה להפוך למפלגת שלטון אמיתית אי פעם).

סביר כי מצביעי עבודה רבים נשארו בכחול-לבן כדי להבטיח את השרדותה בכנסת וכתוצאה מקמפיין מוצלח של גנץ. כך שבפועל אפשר לומר כי כן התקיים מעבר כזה, אך הוא התקזז עם מגמת המעבר ההפוכה ולכן לא מזוהה סטטיסטית.

הניתוח מתבסס על ניתוחים נפרדים ועם תוצאות דומות למדי, מה שאפשר הסתמכות על גישה סטטיסטית זו כאמינה ומייצגת. למעשה, היות שגישת הראל-קיין התעלמה מקלפיות המעטפות הכפולות וכדי לייצר זהות לשלושת סבבי ההצבעה הקודמים וגישת בנג'י קוק, איתמר מושקין ועידו אורן כן כללה, ואותן ועדין התוצאות דומות - אפשר להסיק, כי ניתוח המגמות אמין והמעטפות הכפולות לא גרמו לשונות משמעותית והטיה בתוצאות הבחירות בכלל ובניתוח בפרט.

במספרים

רשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-24, קיבלה 261,214 קולות (6.04% נכון לנתוני האמת בתאריך 25/3/21) וביחס לבחירות לכנסת ה-23 בה קיבלה רשימת העבודה-גשר-מרצ 265,021 קולות ולבחירות לכנסת ה-22 בספטמבר 2019, בה קיבלה רשימת העבודה-גשר 212,539 קולות.

אין ספק כי הבייס חזר הביתה.

למעשה, גוש השמאל הקלאסי העבודה-מרצ הגדיל את עצמו וקיבל בסך הכול 458,822 קולות (שהם 10.61% לפי 261,214 \ 6.04% לעבודה ו-197,608 \ 4.57% קולות למרצ). זאת ביחס לסך משותף של 405,277 (9.14%) לרשימות העבודה-גשר ומרצ בכנסת ה-22 ורק 267,480 קולות (5.83%) בכנסת ה-23. כלומר הגדלה משמעותית של כ-10% ולמעשה אפילו של מעל 25% בקיזוז ההערכה של כ-70,834 שהגיעו מהימין למעשה התווספו מאז מעל 100,000 קולות.

בהשוואה לפעם האחרונה בה מפלגת העבודה התמודדה באופן עצמאי - הבחירות לכנסת ה-21 בראשות אבי גבאי - ובהן קיבלה 190,870 קולות שהם 4.43% מסך הקולות. מדובר על עליה של 36.34% ו-70,344 קולות.

עם זאת, במגזר המיעוטים הערבים, הדרוזים, הבדואים והצ'רקסים אזרחי ישראל - מפלגת העבודה כשלה ועם 3,842 קולות שהם 0.84% ובפועל 0.1 מנדט בלבד, אפשר לומר כי איבדה את אחזיתה בקרב המיעוטים.

מפלגת העבודה

הצבעת המיעוטים למפלגת העבודה
מקור: מיכאל מילשטיין, טוויטר

מעטפות כפולות וקלפיות

משתנה חשוב בבחירות לכנסת ה-24 ושעלול לפגוע ביכולת לנתח את מגמות ההצבעה באופן אמין ומובהק - הוא ריבוי המעטפות הכפולות ואתרי הצבעה נוספים.

בעקבות מגפת הקורונה והצורך לאפשר הצבעה לחולים, מבודדים ובעיקר בבתי אבות - נוספו קלפיות רבות באתרים בהם לא פעלו בעבר וכתוצאה מכך גדל מספר המעטפות הכפולות מכ-330,000 (מקור, גלובס) לכ-450,000 (מקור, ישראל היום).

על פי ניתוח של עיתון גלובס, מצביעי המעטפות הכפולות נוטים לגוש הימין: "המרוויחות הגדולות מהכפולות בשלושת הסבבים האחרונים היו הליכוד, כחול לבן וימינה/הימין החדש, ובאפריל 2019 גם זהות של פייגלין. המפסידה העיקרית הייתה הרשימה המשותפת" (גלובס, 9.3.21).

מפלגת העבודה

השפעת המעטפות הכפולות על תוצאות ההצבעה לכנסת
מקור, עיתון גלובס

בהתאם לעליה המשמעותית במספר המעטפות הכפולות וההשפעה היחסית שמציג ניתוח גלובס, אפשר להשליך על ההשפעה גם בבחירות לכנסת ה-24 ויובל בנימיני מדגים וביחס לתוצאות האמת העדכניות השפעה חיובית של כ-3% אחוזים לליכוד, ימינה וכחול-לבן, כ-1.5% לעבודה ומרצ והשפעה שלילית של כ-7% על המשותפת ושל כ-2% על ישראל ביתנו ואגודה ופחות מ-1% על ש"ס.

מפלגת העבודה

השפעת המעטפות הכפולות בכנסת ה-24
מקור: יובל בנימיני, טוויטר

בסך הכול, ההשפעה החיובית נוטה יותר לכיוון גוש הימין וזו כנראה התקזזה עם תוספת הקלפיות בבתי-האבות ובפועל מרצ אכן קיבלה מנדט נוסף. מצד אחד וגם ש"ס מצד שני. בנוסף, השוואה בין תוצאות תזוזות המצביעים של הראל קיין, שהזניח את הקלפיות המעטפות הכפולות והשאר שלא ובפועל הנתונים הזהים - אפשר אכן לקבוע כי השפעת קלפיות אלו נמוכה יחסית ומזיזה 1-2 מנדטים לכל היותר.

קמפיין הבחירות ופעילות השטח

השוואת עמדות היו"ר והתוצאות בקלפי

כמו ניתוח בחירות עבר, גם הפעם אפשר לבחון את עמדות מיכאלי ביחס ליושבי-ראש עבר והישגיהם בקלפי.

בניתוח תוצאות הבחירות לכנסת ה-23, בוצעה השוואה ביו עמדות היו"ר: "המפלגה החליפה יושבי-ראש וכאשר כל אחד מביא איתו (או איתה) סל כישורים, ערכים ותפיסת עולם שונה (לעיתים מהותית), התמודדה עצמאית, התחברה, התפצלה, הניפה את הדגל החברתי על חשבון המדיני-בטחוני, את הביטחוני על חשבון החברתי, דיברה עם קהלי שמאל והפנתה להם גב, התרחקה מהציבור הערבי וחזרה אליו, פנתה לימין החברתי הרך ולקהל חובשי הכיפות, חברה למפלגות מרכז, העמידה בראשה נשים, גברים, אשכנזים, מזרחיים, גנרלים, יוצאי הסתדרות, אנשי ממון ואנשי עבודה, בעלי קבלות וחסרי ניסיון" (מייאוש לתקווה).

בדעיבד התברר כי העבודה לא ניסתה הכול ומיכאלי הציגה תפיסת עולם אזרחית-פרוגרסיבית מותאמת למציאות החברתית של המאה-21. מצד אחד ומצד שני לא חזרה על הטעות של "היא ניסתה הכול. חוץ מאשר להיות היא" (שם).

התוצאה - בפועל עליה במספר המנדטים ל-7 (מ-3 בפועל) ו-36% במספר המצביעים המוחלט ביחס לפעם האחרונה בה התמודדה עצמאית בכנסת ה-21.

מפלגת העבודה

ציור1: מספר המנדטים בפועל, לפי כנסת\יו"ר

ביחס ליושבי-ראש בעבר, עמדותיה של היו"ר המכהנת מרב מיכאלי, נוטות יותר לשמאל. אין ספק כי ברק, יחימוביץ', מצנע והרצוג השיגו יותר מנדטים ותחתיהם העבודה נתפסה כמפלגת שלטון ובהתאם לכך עמדותיה היו מרכזיות יותר. בהווה של הבחירות לכנסת ה-24, העבודה תופסת מקום במרכז-שמאל או בשמאל בכלל ובהתאם לכך עמדות היו"ר שלה נוטות בהתאם. יש לשייך זאת גם לנדידה המשמעותית של מצביעי עבודה לכחול-לבן ואשר כנראה מהווים את האגף הניצי יותר.

 מפלגת העבודה

ציור2: עמדות יושבי-ראש, השוואת חפיפה ביחס לעמדות מצביעי העבודה

מבחינת מיקום עמדותיה של היו"ר החדשה מרב מיכאלי, ביחס לאלו של מצביעי העבודה עצמה שלא נתפסת כמפלגת שלטון, נראה כי עמדותה אכן נוטות שמאלה לממוצע. אולם, בהתחשב בעזיבה המשמעותית לכחול-לבן שבפועל מהווה את האגף הנצי של העבודה וכן העדר ציר אזרחי נראה כי מיכאלי מייצגת בימים אלו את עמדת מרבית מצביעי העבודה שבפועל הם שמאליים יותר בנושאי שלום וביטחון וחברה וכלכלה מאשר היו בתקופת ברק, הרצוג וגבאי (ויחימוביץ' ובן-אליעזר ברצף שלום וביטחון).

עם זאת, אפשר למצוא תאימות גבוהה לעמדות של פרץ וביטוי להחמצה הגדולה של כהונתו.

 מפלגת העבודה

ציור3: סטיית העמדות האישית, ביחס לעמדות מצביעי העבודה

קמפיין הבחירות

הפעם מגיעים שבחים לקמפיין הבחירות של המפלגה - מיקוד ויעילות במסרים ומיצוי קהלי היעד שזוהו ובלוח זמנים קצר ותקציב בלתי אפשרי.

"המהפך שהצליחה מיכאלי לחולל במותג החבוט של מפלגת העבודה הוא כמעט בלתי נתפס ... הצליחה לא רק להציל את המפלגה ממחיקה פוליטית – אלא גם הפיחה בה רוח חיים של ממש ... ניהלה מותג באומץ, יצירתיות ותעוזה" (אבי זיתן, דהמרקר 25.3.21).

בהתחשב בלוח הזמנים הקצר, נבחר קמפיין המתמקד בחוזקות של יו"ר המפלגה הנבחרת - מרב מיכאלי: נשים, זכויות אזרח ואמינות. מהחוזקה האחרונה נגזרה הסיסמא המובילה "חוזרים לבית של אמת" שחיברה בין האמינות והיושרה שהפגינה מיכאלי לאורך הדרך והחזרה הביתה למותג ולפתק א.מ.ת.

על הייחוד בהובלת מפלגה על-ידי אישה אין צורך להרחיב ועוגן זה איפשר להביא נשים רבות הצבעה למפלגה וביחד עם זכויות האזרח - להט"ב, משפחה, יהדות מתקדמת, אלימות במגזר הערבי ונגד נשים ועוד - המפלגה הציגה מצע פרוגרסיבי-מתקדם שנגע בנקודות כואבות מאוד בחברה הישראלית.

המיקוד בתחומים אלו, אפשר לקמפיין העבודה לבדל עצמו ממפלגות הגוש כמו מרצ, כחול-לבן ויש-עתיד. מצד אחד ומצד שני הגביל מאוד את קהלי היעד ולא נגע בתחומים חשובים רבים כמו התחום המדיני, הערבים אזרחי ישראל, חרדים ועוד. חשוב להבהיר כי הזנחת המגזרים ותחומי עניין על מזבח היעילות והמיקוד לא נכונים לטווח הארוך. גישה זו לא תאפשר לעבודה לגדול ולתפוס בחזרה את מקומה כמפלגה המובילה בגוש המרכז-שמאל ולהוות חלופה שלטונית.

המיקוד גם אפשר למנוע מעבר משמעותי של מצביעים מהעבודה לכחול-לבן ובמסגרת קמפיין הגוועלד של גנץ שפנה ישירות לחברי המפלגה, ומעיד איתמר מושקין - "ואמנם קמפיין כחול-לבן פנה ישירות למצביעי עבודה ותיקים, אך נראה שלא צלח" (איתמר מושקין, דה מרקר 29/3/21).

פעילות השטח ותשתית

פעילות השטח של המפלגה סבלה מכשלים וליקויים רבים - למעשה, התקיימה על בסיס יוזמות מקומיות, אלתורים ולא מתוך שיטה וארגון מרכזי. בנוסף, בפועל לא הוקמה תשתית המרצה רוחבית ואנכית וזו השפיעה בתורה על פעילות השטח.

חלק מהכשלים אפשר לשייך לתקציב כמעט לא קיים ומוטיבציה נמוכה מאוד אצל הפעילים ולאחר עידן עמיר פרץ ושלוש מערכות בחירות בשנתיים. אך על רובם ניתן היה לגשר ולפתור בהתארגנות נכונה יותר, מיצוי משאבים קיימים ובעיקר הפגנת מנהיגות פנימית והתעלות על משקעי העבר.

דחיקת מזכ"ל המפלגה ממעגלי הפעילות, הרחקת פעילי-שטח מרכזיים, הזנחת המגזר הערבי והסתמכות יתר על המדיה הדיגיטלית פגעו קשות ביכולת ההערכות והתארגנות של מטה המפלגה בשבועות הקצרים שנותרו עד לבחירות עצמן.

העדרות כמעט מוחלטת של צבע שטח פגע קשות בתפיסת המצביעים את היותה של העבודה חלופת הצבעה מציאותית. חשוב להדגיש - צבע שטח לא מביא מצביעים, אבל הוא שומר אותם בבית. כאשר אין ברחוב נוכחות של העבודה, אבל יש נוכחות של יש-עתיד, מרצ וכחול-לבן האזרח ההדיוט מקבל את הרושם שמפלגת העבודה לא קיימת, לא רלבנטית ונוטה לבחון חלופות הצבעה אחרת. כך בתקופה שלפני הבחירות וביום הבחירות עצמו ובפרט נוכח אחוז המתלבטים הגבוה ומי שהחליטו ממש בכניסה לקלפי על אופן הצבעתם.

מערך ההמרצה, זיהוי מצביעים לפני ובמהלך יום הבחירות לא באמת התרומם ולא הועמדו לרשותו משאבים מינמליים ולמרות שבמציאות הטכנולוגית דבר זה בהחלט התאפשר.

בעיקר, לא הואצלה סמכות אמיתית לפעילות ממוקדת בערים ובישובים ובהתאם להכרות המעמיקה של הסניף את קהל היעד הייחודי למרחב העירוני בו הוא פועל - קמפיינים ממוקדים, מאמצי המרצה ייחודים, צבע שטח באתרים ייחודים ועוד. ואם אכן התקיימו, הרי שהיו מאולתרים ולא זכו להמשכיות ואל תוך יום הבחירות. כל אלו לא התקיימו באופן מעשי ובעיקר אל מול תקציבי ענק בלתי-אפשריים של מפלגות הגוש כמו כחול-לבן ויש-עתיד.

במובן זה, מדובר על החמצה גדולה שכנראה עלתה למפלגה ב-1-2 מנדטים והיות ולרשותה ובניגוד למפלגות אחרות עדין עמד מערך שטח בפריסה חסרת תקדים ועם מוטיבציה לפעילות ותודות להחזרתה לחיים על-ידי היו״ר הנבחרת מיכאלי בפרט וכן המצע האזרחי-פרוגרסיבי שקסם לקהלים רבים.

עדות לחשיבות תשתית ההמרצה, אפשר למצוא בירידה בתמיכה בליכוד - שאמנם רבים מייחסים למגפת הקורונה, השחיתות וההסתאבות. אך כמו שמסביר הפרשן עמית-סגל, "עניין שדובר פחות, היה קריסתן המפוארת של שתי האפליקציות שבאמצעותן ניהל הליכוד את יום הבחירות. כמעט כל אסטרטגיית הבחירות של המפלגה נשענה על פעילות השטח, וזו – על היישומונים. הליכוד השקיע משאבים אדירים באופרציה, ואפילו שיתף בנתונים את ש”ס ואת הציונות הדתית. תוצאת הקריסה הייתה שבלוק נתניהו התהלך ביום הבחירות כסומא, לא יודע את מי להביא מהבית ומי כבר הצביע" (עמית סגל, חרדים10).

מה עושים עכשיו?

הרבה לא השתנה, כפי שהוצג בניתוח לאחר הבחירות לכנסת ה-23, "מפלגת העבודה חייבת לחזור למקורות, לשורשים, לקהל הבית שלה ולא לנהות שוב אחרי משיח-השקר שיציל אותה, יסחוף אחריו המונים ויביא אותה לשלטון" (לחזור לבייס, מיאוש לתקווה). הצלחת מיכאלי, בהחזרת גרעין המצביעים הקשה וגיוס חדשים על בסיס תפיסת עולמה האזרחית, השתלמה ומוכיחה עצמה.

על פניו, "ניסינו הכול והלכנו לימין, לשמאל, לחברתי, למדיני, לישן, לחדש, לחיבור, לפיצול, לאשכנזי, למזרחי - הגיע הזמן לחזור הביתה ... כעת המפלגה ניצבת מול ציבור נאמן אחרון ואל לה לנטוש אותו - כי בעוד הימין פועל מתוך פחד ויוצא להצביע, השמאל-מרכז פועל מתוך יאוש ונשאר בבית. משימתה של מפלגת-העבודה ועתיד הישרדותה תלוי ביכולתה להציג למצביעיה אלטרנטיבה בדמות החזרת התקווה" (שם).

מרב מיכאלי הראתה לנו שיש עוד גישה רעיונית שטרם נוסתה והיא אזרחית-פרוגרסיבית (ראו את מצע העבודה לכנסת ה-24). גישה שמתאימה לחברה הישראלית בהווה המאה 21 של ריבוי זרמים וגישות. מצד אחד ומצד שני כי אכן הגרעין הקשה של מצביעי העבודה חיפש אלטרנטיבה ותקווה. עם זאת, ההתאמה בין עמדות היו"ר הנוכחית לקהל המצביעים משמאל לעמדות העבודה בתקופת יושבי-ראש כהרצוג וברק ואפילו יחימוביץ', מעידים כי העבודה אינה נתפסת כיום כמפלגת שלטון.

תוצאות הבחירות מחייבות אותנו בגישה חיובית לעתיד - גרעין המצביעים הקשה של העבודה הדגים נאמנות גבוהה למותג ולא רק שהצביע בפתק א.מ.ת אלא ובניגוד לאחרים לא נשאר בבית.

מרב מיכאלי עשתה את כל אלו ועלינו לחזק מגמה זו - על המפלגה להמשיך ולמנף את יתרונה בציר האזרחי-פרוגרסיבי, לחדש את פעילות המוסדות הפנימיים, להתאים את החוקה למציאות ולמרחב הטכנולוגי, לפנות מחדש למגזרים כמו המיעוטים, ההתיישבות העובדת והקיבוצים, מעמד הביניים ומעמד העובדים והעצמאיים ולחדש את פעילות הסניפים והשטח - רק כך מבטיחים תשתית ארוכת טווח של מפלגת שלטון.

נספח: מקורות הנתונים

הניתוח מתבסס על שיטות סטטיסטיות מוכחות ומקורות נתונים הזמינים באתר ועדת הבחירות הרשמית. כמו בניתוח לכנסת ה-23 וה-22, הנחת העבודה הנה כי אם מספר ניתוחים מראים תוצאות דומות ואף זהות  ואלו תואמות לתוצאות בפועל בחלוקת המנדטים - הרי שאפשר להסתמך עליהם ואמינותם גבוהה. יתר על כן, היות ונעשה שימוש בשתי גישות שונות למקור הנתונים - האחת של הראל קיין ובה הוזנחו קלפיות המעטפות הכפולות והשניה של איתמר מושקין, בנג'י קוק ועידו איאן שכללה אותן ועדין התוצרים הסטטיסטים דומים, אפשר לקבוע כי השפעת המעטפות הקלפיות זניחה בתוצאות הבחירות בכלל ובניתוח המוצג למעלה בפרט.

שיטה דומה שימשה לניתוח הישגי רשימת העבודה-גשר-מרצ בכנסת ה-23 וכן הישגי רשימת העבודה גשר בכנסת ה-22. בפרסומים אלו, גם תמצאו הרחבה לעקרונות הניתוח הסטטיסטי.

עם זאת, הפעם יש להסתייג ובהתאם לעובדה כי קיימת שונות גדולה במיקום ומספר הקלפיות וכתוצאה ממגפת הקורונה (קלפיות חולים ומבודדים, קלפיות בתי-אבות, מעטפות כפולות רבות יותר וכו'). כדי להתגבר על מכשול זה, אימץ הראל קיין גישה של התעלמות מהקלפיות החדשות ומסביר, "בגלל פיצולים ושינויים במספורי הקלפיות, החלטתי להסתמך 'רק' על 4115 קלפיות ששמרו על מספרן לגמרי, כולל המספר ש'אחרי הנקודה'. מסתבר שזה כנראה די והותר כדי לקבל רמת ניבוי די טובה של תוצאות האמת בבחירות לכנסת ה-24, הרי יש רק כמאה דרגות חופש במטריצת המעבר . גם השמטתי את הקלפיות של המעטפות הכפולות ועוד כל מיני קלפיות מיוחדות תחת קוד עיר 9999" (הראל קיין פייסבוק, שם).

  1. הראל קיין - ניתוח סטטיסטי למעבר מצביעים, פה.
  2. בנג'י קוק - מעבר מצביעים בין מפלגות, פה.
  3. עידו איאן - מעבר מצביעים בין מפלגות, פה.
  4. איתמר מושקין - ניתוח סטטיסטי למעבר מצביעים, פה.
  5. מיכאל מילשטיין - הצבעת מיעוטים לעבודה, פה.
  6. גלובס - השפעת המעטפות הכפולת, פה.
  7. ישראל היום - מעטפות כפולות בכנסת ה-24, פה.
  8. יובל בנימיני - השפעת מעטפות כפולות בכנסת ה-24, פה.
  9. עמית סגל - על חשיבות התשתית, פה.
  10. דה-מרקר - שיטת הניתוח הסטטיסטי פה.
  11. הבמה הרעיונית - הרחבה לגבי שיטות הניתוח, פה.

ניתוח סטטיסטי - מה זה?

ניתוח המתבסס על נתוני ההצבעה הזמינים באתר ועדת הבחירות לכלל הקלפיות בישראל, והשוואת השינוי היחסי בין המפלגות השונות - באותו הקלפי וביחס לממוצע הארצי.

למשל, "נניח כי אחוז המצביעים שעבר ממפלגה א' למפלגה ב' הוא זהה בכל היישובים (כלומר, אם 30% ממצביעי "העבודה" עברו להצביע "כחול לבן" – אחוז זה יהיה נכון בכל יישוב). כך נמצא עצמנו עם מספר משוואות שקטן בהרבה ממספר הנעלמים (כשם שמספר המפלגות קטן ממספר היישובים), ונוכל "לפתור" אותן כך שתוצאות המודל (מספר הקולות שכל צריכה מפלגה היתה צריכה לקבל בכל יישוב) יהיו דומות ככל הניתן לתוצאות האמת. כדי "לפתור" את המודל, נבחר את אחוזי המעבר בין מפלגות כך שתוצאות המודל תהיינה קרובות ככל האפשר לתוצאות האמת, ונקווה שהשגיאה הכוללת (אם לדייק – סכום ריבועי ההפרשים בין תוצאות האמת לתוצאות המודל) נמוכה מספיק כדי להפיק תובנות איכותיות" (עמר גולדשטיין, דה מרקר).

מסקנה חשובה משיטה זו היא כי , "כמעט תמיד, מפלגות מתחזקות על חשבון מפלגות "דומות": כשמרצ מתחזקת, זה על חשבון העבודה (וכשהיא נחלשת, זה לטובת העבודה), וכשש"ס מתחזקת/נחלשת זה על חשבון/לטובת הליכוד. ישנו גוש "מרכז" מעניין ומובחן היטב, הכולל לאורך השנים בין השאר את מפלגת המרכז, מפלגת הגמלאים, שינוי, קדימה ויש עתיד. קל אולי לפטור מפלגות אלו כ"מפלגות אווירה", אך נראה שיש להן קהל מצביעים די עקבי. גוש זה מקיים תחלופת מנדטים בעיקר בינו לבין עצמו, עם העבודה, וקצת עם הליכוד" (עמר גולדשטיין, דה מרקר).

איתמר מושקין, מבהיר כי "המודל מתבסס על הגדרה של שיעורי מעבר מכל מפלגה לכל מפלגה - למשל, 30% ממצביעי מפלגה א’ בסיבוב הראשון עברו להצביע למפלגה ב’ בסיבוב השני – ועל הנחה שאחוזים אלו זהים בכל יישוב ויישוב. כמובן, במציאות ברור שלא כל המצביעים מתנהגים בדיוק באותה דרך בכל יישוב; אך בכלים סטטיסטיים פשוטים ומקובלים נוכל לבדוק את טיב ההתאמה של המודל למציאות, ולוודא שהוא מספיק טוב כדי להפיק תובנות בעלות ערך. נתייחס גם לאלו מפלגות איבדו קולות לירידה בשיעורי ההצבעה, ונתעלם ממעטפות כפולות מכיוון שהן בבירור לא משקפות מצביעים מאוכלוסייה דומה בשני הסבבים (בסיבוב השני נוספו "קלפיות קורונה" רבות). המודל סופר קולות ולא מנדטים, ולכן לא מתחשב בהסכמי עודפים, חוק באדר-עופר, או ההשפעה של הירידה בשיעורי ההצבעה (שהרי אם מפלגה איבדה 2-1 מנדטים לירידה בשיעורי ההצבעה, הם לא נותרים מחוץ לכנסת אלא מתחלקים בפועל בין שאר המפלגות), ולכן לא יתאים לתמונת המנדטים הסופית בדיוק מלא (בפועל, השגיאה היא לא יותר מ-1 מנדט לכל מפלגה)" (דה מרקר, 29/3/21).

הסבר מפורט לגישת ניתוח מבוססת הנתונים ומדוע אפשר להסתמך עליה בזיהוי תנועת מנדטים בין מפלגות, במאמר של עמר גולדשטיין, באתר דה-מרקר, הסברים טכניים של הראל קיין בפייבסוק פה (מרץ 2020) וגם פה (ספטמבר 2019) וכן בנספח המורחב בניתוח תוצאות הבחירות לכנסת ה-22.

"אני פוסע בעקבות בן־גוריון בעיניים עצומות אבל מדי פעם אני פוקח את עיני."
זלמן ארן

מאז 2004

כבר מעל 17 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין - 4111995

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי