מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-25, מה קרה?

Thank you for rating this article.

עם סיום הבחירות לכנסת ה-25 והישג של 4 מנדטים למפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי, חשוב לבחון - מה קרה?

הפעם ובניגוד למערכות בחירות קודמות, להנהלת המפלגה התאפשר חופש פעולה מלא ובלתי מוגבל ובהתאם לשליטתה במנגנון, במשאבים, בכוח האדם, בערוצי המדיה ויכולתה ליישם כל מתווה פעילות שראתה לנכון. כלל המוסדות היו נתונים לשליטתה המלאה של ההנהלה ובכלל זה גופי הביקורת, מוסדות השיפוט ומוסד הנהלת-המפלגה עצמו שמונה על-ידי היו"ר.

נתחיל מהסוף - מפלגת העבודה כשלה בשימור בסיס המצביעים ובוודאי בהגדלתו (על דרך חזרה הביתה או גיוס מצביעים לראשונה), בהעדר מענה רעיוני למצביעי המחנה הרואים בדגל המדיני חשיבות עליונה וכן כשלון בניהול שטח ובפרט זה של יום הבחירות.

הכתובת הייתה על הקיר.

בפועל זכינו להתעלמות גמורה מהמגמה שהראתה קיטון במספר החברים.ות, ביטחון נמוך בהצבעה, מספר מנדטים בירידה בסקרים, התרחקות רעיונית מגרעין המצביעים הקשה וכו' ובוודאי שלא נעשה מאמץ אמיתי לבלום אותה. כמו בתקופת הכהונה של יושבי-הראש האחרונים - המפלגה בחרה להתנכר לסניפים ולפעילים.ות ואף לפעול באופן יזום נגדם ונגד המוסדות הדמוקרטיים והתוצאה ידועה - ביום הבוחר היו האחרונים בעלי מוטיבציה נמוכה, מצד אחד ומצד שני הדור "החדש" של מצורפי וועידה לא נראו גם הוא.

מפלגת העבודה חייבת לעבור בנייה מחדש, בחירת מוסדותיה הדמוקרטיים וחזרה לערכי היסוד של שני הדגלים ההיסטוריים שלה - חתירה לשלום וביטחון וסוציאל-דמוקרטיה.

מטרת ניתוח זה אינו להוקיע, לערוף ראשים או לבוא חשבון ציבורי - אלא וכמו הניתוחים הקודמים, להבין היכן שגינו, מה נדרש לעשות ואיך.

* הערה: הניתוח מתמקד במפלגת העבודה ולא כלל המפה הפוליטית, הוא סובייקטיבי ויש להתייחס אליו ככזה. אך מתבסס על הכרות עם המפלגה, המנגנון, השטח, הפעילים וכן תהליכים פוליטיים בישראל (ראו ניתוחי עבר והחל מהכנסת ה-20). חזרו להתעדכן וכל תרומה להרחבתו והעמקתו תתקבל בברכה - פה בתגובות למטה, או לכתובת הדוא"ל This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it..

** הניתוח הוא חלק מפרויקט מתמשך של ניתוח הישגי רשימת העבודה בבחירות לכנסת ה-24, לפני כן הישגי רשימת העבודה-גשר-מרצ בכנסת ה-23 וכן הישגי רשימת העבודה גשר בכנסת ה-22, ניתוח ומסקנות מהבחירות לכנסת ה-20 ושמהם נגזרו המלצות מעשיות לתיקון ושיפור כמו בטור "לחזור אל הבייס" (שלא אומצו, וחבל).

הפרקים בניתוח כוללים התייחסות את ניתוח טכני של "תזוזת הקולות", "ביטחון בהצבעה לעבודה, מגמות וסקרים, מה נכון לגוש, המפקד, מה היה צריך להיות?", "המפלגה והממשלה, רשימה לכנסת ה-25, הרכב המצביעים.ות, מצע והחברה הערבית", "קמפיין, מטה ושטח" וכמובן מסקנות והמלצות ונספח ביאור טכני.

תזוזת הקולות - נטשו את הבית

מצביעי מפלגת העבודה נטשו את הבית וחלק משמעותי מהם לא מצא בית אחר ולא יצא כלל להצביע.

בבחירות לכנסת ה-25, העבודה קיבלה 175,922 קולות שהם 3.69% מסך של 4,763,694 קולות כשרים ו-4.858 מנדטים (מודד מנדט של 36,213.66 קולות). נתון המהווה ירידה של 92,845 קולות, 34.55% מתוך 268,767 (6.09% מסך הקולות) בכנסת ה-24.

חסרו למפלגת העבודה 1,384 קולות למנדט נוסף - החמצה שאין ספק שמקורה בפעילות שטח לוקה בחסר.

בהתבסס על ניתוח מעבר קולות בין המפלגות שהציג הראל קיין (מקור בקישור; הרחבה לגישת הניתוח בנספח) - מתןך 268,767 מצביעי עבודה בכנסת ה-24, כ-143,000 מצביעים המשיכו להצביע עבודה, כ-54,300 מצביעים (כ-1.5 מנדטים) נשארו בבית, כ-73,800 (כ-2 מנדטים) עברו ליש-עתיד (בהצבעה אסטרטגית שנועדה להפוך אותה למפלגה הגדולה בכנסת) והצטרפו ממרצ כ-10,400 קולות (כ-0.29 מנדט).

בחשבון גס ועל בסיס 7 מנדטים בכנסת ה-24 ופחות 1.5 מנדטים שנשארו בבית ו-2 מנדטים שעברו ליש-עתיד ו-1/3 מנדט שהגיע ממרצ - נקבל 3.8 מנדטים. היות שבפועל קיבלה המפלגה 4.858 מנדטים ומדובר על תיעוד עזיבה של 128,100 קולות והצטרפות 10,200 - נראה כי סדר גודל של 8,067 קולות חדשים ובלתי מזוהים (0.222 מנדט) הצטרפו למפלגת העבודה ויהיה מעניין לבחון את מקורם ואופיים.

בכניסה בקישור ונגיעה בעכבר בגרפים המקשרים בין המפלגות השונות, תקבלו את נתוני המעבר הרלבנטיים. 

מפלגת העבודה

תרשים 1-א: מעבר מצביעים בין מפלגות - בניכוי שונות קלפיות מעטפות כפולות (מקור: הראל קיין)

נתונים דומים, מביאים גם Sapir Analytics באמצעות מודל בייסיאני (לצורך החישוב והתצוגה, מנדטים נספרו ללא אחוז חסימה/בדר עופר).

בחירות לכנסת

תרשים 1-ב: מעבר מצביעים בין מפלגות (מקור: ספיר אנליטיקס)

גם בניתוח הזה, יש-עתיד מקבלת חלק משמעותי ממצביעי העבודה בכנסת ה-24 שהם 2.14 מנדטים וחלק אחר נשאר בבית ולא הצביע שהם 0.11 מנדטים. בניתוח הזה אין מעבר של מצביעים ממרצ לעבודה, שגם במודל של קיין, הוא פחות מ-1/3 מנדט ולא יותר.

 בחירות לכנסת

תרשים 1-ג: מעבר מצביעים בין מפלגות (מקור: ספיר אנליטיקס) 

נתון מרתק, הוא העובדה כי 1.95 מנדטים של מצביעים חדשים (לראשונה) לא יצאו להצביע כלל וכי למפלגת העבודה אין כלל מצביעים חדשים (בניגוד לליכוד, יש עתיד, הציונות הדתית, ש"ס והמחנה הממלכתי).

עוד נתון מדהים וחשוב לדיון בהמשך, יש-עתיד לא הביאה אפילו מנדט אחד ממפלגות הגוש השמרני-אמוני ואפילו לא ממפלגות הימין בגוש שלה! אבל לקחה מנדטים מכל מפלגות הגוש האזרחי - העבודה, מרצ וכחול לבן - כי פעלה רק בערי שמאל ולא נכחה כמעט בערי ימין. כלומר, מראש לא חיפשה ניצחון אלא רק לרסק את הגוש.

גם בחינת שינוי באחוז הקולות בהצבעה בין הכנסת ה-24 לכנסת ה-25, ובהתייחס למפלגות יש עתיד, העבודה ומרצ (בוצעה ע"י גיל פלדמן), מחזקת את הנתון שהוצג למעלה בגרף של הראל קיין (מעבר 73,800 קולות מהעבודה ליש עתיד). ניתן לראות כי באף ישוב מעל 20,000 בעלי זכות בחירה, העבודה לא התחזקה ולעומת זאת יש עתיד התחזקה כמעט בכולם.

בחירות לכנסת

תרשים 1-ד: השינוי בהצבעה, בין הכנסת ה24 ל25 לעבודה ויש עתיד (מקור: גיל פלדמן)

 עמירם מציג בקישור הזה, את חלוקת הקולות בין המפלגות השונות והמעבר בניהן ובהתאם להסכמי העודפים.

כמה מילים על מרצ

מעניין לבחון את נתוני ההצבעה של מרצ, ובהקשר של הדרישה לאיחוד.

מנתוני ההצבעה ומעבר בין מפלגות - על פי מודל הראל קיין, אפשר לראות כי מלבד כ-35,600 מצביעי מרצ בכנסת ה-24 שבחרו לעבור ליש-עתיד (1 מנדט) ובעקבות קמפיין אגרסיבי של האחרונה. גם כ-22,000 מצביעים בחרו להשאר בבית (על פי מודל ספיר אנליטיקס מדובר על 0.98 מנדטים ליש-עתיד ו-0.66 שלא יצאו להצביע) - יש להניח כי בעקבות חוסר שביעות רצון שלא היה משתנה גם לאחר חיבור עם מפלגת העבודה ומהעדר דגל מדיני, העריקה שהפילה את הממשלה ועוד.

במודל קיין אובחן כי פחות מ-1/3 מנדט עבר ממרצ לעבודה ובמודל ספיר-אנליטיקס אין מעבר כלל. נתון נמוך או לא קיים זה, מאושש את התיאוריה שאין למצביעי העבודה ומרצ כמעט מן המשותף (אולי, פרט לדגל המדיני) ולכן חיבור שלהן לא היה מניב תוספת אלא רק אובדן מנדטים (ראו בהרחבה, על תוצאות חיבור העבודה-גשר-מרצ בכנסת ה-23 ובריחת מצביעי מרצ ממנו). גם הניתוח של אברהם יוסטמן (חבר ועדת הבחירות המרכזית), מראה כי "גם אם העבודה ומרצ היו רצות ברשימה מאוחדת ומקבלות 8 מנדטים, גוש הימין היה נשאר על 63. ה-4 הנוספים של העבודה/מרצ היו נגרעים מהליכוד, יש עתיד, ליברמן וחדש-תעל".

ובכלל, מתוך 'האחריות הגושית' צריך לשאול - מדוע מרצ לא פרשה מן הבחירות ונוכח מצבה? מדוע לא נשמעו בגוש 'האחראי' קריאות לגלאון לגלות אחריות? מדוע נדרשה 'אחריות' רק מיו"ר העבודה?

בהמשך נדגים כיצד יש-עתיד פעלה באופן מכוון לריסוק וחיסול מפלגות השמאל ובלי קשר לאיחוד או ריצה עצמאית ולכן הקריאות הללו מראש היו ריקות מתוכן.

גושים ומגמות דמוגרפיות

בקצרה - השמאל והמרכז לא באמת איבדו מכוחם ולמפלגת העבודה חסרו 1,384 קולות למנדט ה-5 ולמרצ 3,700 למעבר אחוז החסימה ואז התמונה הייתה שונה לגמרי.

העיתונאי עקיבא ביגמן מראה כי בהשוואה לבחירות 1992, למעשה מספר מצביעי הימין אפילו פחות באופן יחסי (ירידה של 33% מ-35.48% בשנת 1992 ל-23.79% בבחירות 2022), זה של השמאל נשאר דומה (ירידה של 14% מכ-44.23% בבחירות 1992 ל-38.04% בבחירות 2022) והשינוי המשמעותי הוא באחוז המצביעים החרדים (עליה של 98% מ-13.19% בשנת 1992 ל-26.1% בבחירות 2022) וכמובן החברה הערבית שהיו 4.87% בשנת 1992 והגיעו ל-11.07% בבחירות 2022 שהן עלייה של 127%!.

בחירות לכנסת

תרשים 1-ה: השוואה במגמות הצבעה דמוגרפיות (מקור: עקיבא ביגמן)

עם זאת, מבחינת המאפיינים הדמוגרפיים של מצביעי העבודה (ראו תת-פרק 'הרכב המצביעים') וביחד עם העובדה כי לא הצביעו לה כלל 'מצביעים חדשים' (לראשונה) - נראה כי הגרעין הקשה של מצביעיה הולך ומזדקן והולך ומצטמק.

ביטחון בהצבעה לעבודה, מגמות וסקרים, מה נכון לגוש, המפקד, מה היה צריך להיות?

למרות ההצלחה היחסית בבחירות לכנסת ה-24, הנהגת המפלגה לא ידעה לשמר את האמון של המצביעים.ות בה. מעיד על כך סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מה-5 ביולי 2022 ולאחר שהוכרזו הבחירות לכנסת ה-25, ביטחון המצביעים בהצבעה חוזרת לעבודה עומד רק על 53% - הנמוך ביותר מכלל המפלגות ופרט לימינה ותקווה חדשה (שאנחנו יודעים מה עלה בגורלן) וכן ישראל-ביתנו וכאשר אפילו רע"מ ומרצ זכו לאמון גבוה יותר.

מפלגת העבודה

תרשים 2-א: הביטחון בהצבעה למפלגות (מקור: המכון הישראלי לדמוקרטיה), מאי-יוני 2022

גם מחקרה של פרופ' תמר הרמן (גם כן דרך המכון הישראלי לדמוקרטיה, מחקר מיולי 2022 שפורסם ב-7/8/22), מראה כוונת הצבעה של 37% בלבד אצל מצביעי העבודה ובמקום השלישי מהסוף. עם זאת, מצביעי כחולבן-תקווה חדשה הראו נטייה חלשה עוד יותר עם 33% ולכן היה פה פתח להחזרת מצביעי כחול-לבן הביתה למפלגת העבודה (בוודאי אם נשקלל את הצהרת גנץ שיצא נגד פתרון שתי המדינות והחלל הרעיוני למצביעים המחפשים דגל זה).

מפלגת העבודה

תרשים 2-ב: הביטחון בהצבעה למפלגות (מקור: המכון הישראלי לדמוקרטיה), יולי 2022

כפועל יוצא, מאז שהוכרזו הבחירות העבודה שייטה בסקרים בטווח של 4-6 מנדטים (בפועל קיבלה 4 מנדטים וחסרו לה 1,384 קולות למנדט ה-5).

כל אלו, הם תוצאה של הזנחה ההשקעה בשטח והתמקדות בעולמות המדיה הדיגיטלית, ניתוק של סיעת העבודה בכנסת והשרים בממשלה מהפעילים והפעילות ועוד. בפועל ולמרות שלכאורה נעשה מאמץ, לא נבנתה תשתית סטודנטים וצעירים, לא התחדשו מוסדות המפלגה בבחירות שמזרימות דם חדש לסניפים ולפעילים ולא נבנה מערך מקדים ליום הבחירות.

המפלגה חרטה על דגלה שותפות ושקיפות עם אתר אינטרנט מרשים ואפילו פורץ דרך בתחומי (ראו בכתובת https://shituf.havoda.org.il). אך זה לא הניב תוצרים בדמות חיבור אמיתי לשטח וגיוס רחב של פעילים.ות המחוברים לפעילות השוטפת בסניפים שהם-הם אלו המניעים מצביעים לקלפי ביום הבוחר.

המפלגה גם הזניחה את ערוצי הקשר הדיגיטליים שלה עם הציבור וחברי.ות המפלגה בפרט ואפשר לבחון את רצף הפרסומים החסר בעמוד הפייסבוק והטוויטר שנפערים בהם פערי זמן ניכרים בין פרסום לפרסום וכמעט שאינם עסוק בענייני היום-יום של המפלגה פנימה, אלא רק בהסברה החוצה. ההחמצה גדולה עוד יותר, כאשר לוקחים בחשבון כי לנבחרי המפלגה והשרים יש ערוצי דיגיטל אישיים פעילים שלא גוייסו כלל בתאום מרכזי לטובת המאמץ המפלגתי.

דוגמא נוספת, היא לשכות ח"כים שככל הידוע רק נעמה לזימי הקימה לשכה פיזית כזאת בחיפה - כך לא מתחברים למצביעים.ות.

היוזמה הנקודתית של ח"כ לזימי, בולטת על רקע הצורך ברשת לשכות ונקודות קשר ומפגש פיזיות עבור חברי.ות המפלגה, קהל המצביעים והאזרחים בכלל - נכתב בהרחבה בהצעת "לתוכנית עבודה מפלגתית - רשת לשכות נבחרי ציבור" כבר בשנת 2014. תכנית זאת שואבת מעיקרון "מעגלי הפעילות" שהוצג כבר בשנת 2005 בהצעת "תפיסת תכנון מפלגתית ותכנית עבודה" ומתייחס למובילי-הדעה והפעילים המרכזיים שמניעים סביבם פעילות במעגלים הולכים ומתרחבים (עיקרון שכיום ובמדיה הדיגיטלית רק הולך ומתעצם והיות ומעגלי ההשפעה התרחבו לאין שעור).

בתת-פרק עמדות היו"ר, מוצג דיון על הבלטת הדגל הפרוגרסיבי-אזרחי ושייתכן ופגם בהזדהות עם המפלגה ולכן ירידה בביטחון ההצבעה.

מגמות בסקרים

סקרים משקפים מצב המפלגה ברגע נתון ואינם מעידים על יום הבחירות, אך כן יודעים להצביע על מגמה ובפרט מייצרים תודעה וזו בתורה מעצבת מציאות.

בחינת מגמות הסקרים השונים שהתפרסמו, הצביעה על מגמה חד משמעית של החלשות העבודה בציבוריות. לא מעט, בזכות מסע הלחצים האלים ממש כנגד יו"ר המפלגה מיכאלי, מודעות בעיתונות, הפגנות מול ביתה והתעסקות תקשורתית ביחס הפוך למשקלה של העבודה בגוש וכן העובדה כי הנתונים הראו כי לחיבור אין כל תרומה לגודל הגוש.

לכן ועם כל ההסתייגויות שלמעלה, נראה כי מגמת הסקרים הייתה ברורה וידועה לכול - אך לא נעשה שום מהלך "משנה מציאות" כדי לנסות ולשנות מגמה זאת. גרף כזה, הציג בטוויטר און עזריאל ועבור התקופה ינואר 2022 ועד ספטמבר 2022.

מפלגת העבודה

תרשים 3-א: מגמת הסקרים לתקופה ינואר-ספטמבר 2022 (מקור: און עזריאל)

ראוי לציין כי אותם סקרים שהצביעו על מגמה שלילית, הראו בצורה ברורה כי חיבור לא מוסיף לגוש מנדטים. ניתוח מגמות הצבעה בחיבור העבודה-מרצ לכנסות 22 ו-23 מוכיח כי למעשה מרבית מצביעי מרצ עוזבים לרשימה המשותפת (שאינה תומכת בגוש) או לרשימת גנץ (שידוע לא בוודאות יישאר עם הגוש) ולכן איש בחיבור תועלת מעשית. בחיבור הסקרים לתקופה ינואר-ספטמבר 2022, שהציג גיל פלדמן, אפשר לראות כי סך המנדטים של יש-עתיד, העבודה ומרצ נשאר בטווח 31-34 וגם כאשר אחת מהן מתחת לאחוז החסימה (מרצ) המנדטים עוברים לשתים הנותרות.

מפלגת העבודה

תרשים 3-ב: מגמת הסקרים לתקופה ינואר-ספטמבר 2022 (מקור: גיל פלדמן)

גם ניתוח נתוני מעבר המצביעים בכנסת ה-25, מעידים כי אין מעבר משמעותי של מצביעים בין העבודה ומרצ שכנראה מעיד שהם לא מוציאים מכנה משותף וסביר שבעת איחוד היו בורחים ממנו למפלגות אחרות וכמו שאכן הודגם שהתרחש בכנסת ה-22.

מעבר לכך - מדוע לא עלתה דרישה דומה לאיחוד ואחריות "על הגוש" תוך ויתור על "האידאולוגיה" גם מיש עתיד וכחול-לבן (או "המחנה הממלכתי"), או ממרצ לפרוש מהמרוץ? כנראה מתוך שיקולים שלא אגו וחוסר רצון לוותר על דרך ורעיון ולכן טוב עשתה העבודה שסירבה למהלך כזה.

האם להאמין לסקרים?

ניתוח מגמות בסקרים חשוב וכדי לחזות תהליכים ולהגיב אליהם בזמן אמת - אבל, האם ניתן להאמין לסקרים?

מניתוח של Sapir Analytics עבור 84.5% מתוצאות האמת של הסקרים האחרונים בערוצים המרכזיים וכן המדגם שפורסם עם סגירת הקלפיות וביחס לתוצאות האמת - ניתן לראות כי הטעות המצטברת הממוצעת של המדגמים הייתה 4.85 מנדטים ושל הסקרים 5.87 לסך 120 המנדטים.

בחירות לכנסת

תרשים 4-א: מרווח הטעות של הסקרים (מקור: ספיר אנליטיקס)

בחירות לכנסת

תרשים 4-ב: מרווח הטעות של הסקרים, לפי מפלגה בבחירות 2021 (מקור: ספיר אנליטיקס)

כאשר הטעות המצטברת הממוצעת בסקרים ומדגם היציאה היא כ-4.5%, טעות המדגם לכל מפלגה (ראו אצל Sapir Analytics) בסבבי הבחירות מאז 2019 היא כמנדט אחד (במפלגות קטנות זהו נתון משמעותי), נראה כי אפשר להסתמך על הסקרים ככלי לניתוח מגמות וקביעת דגשים לקמפיין.

ואכן, בפועל המפלגה סיימה עם 4 מנדטים והייתה קרובה למנדט ה-5 שגם נצפה בלא מעט סקרים ולכן בהתאם לסקרים והטעות האפשרית שלהם - אפשר לסמוך על סקרים ככלי לזיהוי מגמות.

מה נכון לגוש?

ואם המגמות היו נכונות, מה נדרש היה לעשות לטובת הגוש?

כאמור למעלה, הסקרים העידו כי חיבור העבודה-מרצ לא יועיל לגוש וגם אם זה היה טיעון תיאורטי בזמנו, הרי ניתוח תוצאות האיחוד בכנסת ה-23 מראה ומעל כל ספק כי הוא מזיק ובפועל 3 מנדטים של מרצ עבור ליש-עתיד, כחול לבן וחד"ש. גם הניתוח של אברהם יוסטמן (חבר ועדת הבחירות המרכזית), מראה כי "גם אם העבודה ומרצ היו רצות ברשימה מאוחדת ומקבלות 8 מנדטים, גוש הימין היה נשאר על 63. ה-4 הנוספים של העבודה/מרצ היו נגרעים מהליכוד, יש עתיד, ליברמן וחדש-תעל".

בבחירות לכנסת ה-25, 24,500 מצביעי מרצ נשארו בבית, 10,200 עבור להצביע עבודה ו-35,500 להצביע יש-עתיד. היות שלא נצפה מעבר מהעבודה למרצ וכמו בבחירות לכנסת ה-23, המיזוג היה מבריח מהאיחוד סך של 178,000 מצביעים שהם כ-5 מנדטים - זו אינה תרומה לגוש.

למעשה, הריצה העצמאית והסכם העודפים של מרצ עם העבודה רק תרמו לגוש "ואם מרצ היתה עוברת את אחוז החסימה ומקבלת עוד 6,200 קול, היא היתה כמובן מקבלת 4 מנדטים, אבל היתה קצת מערבבת את הקלפים בגלל הסכם העודפים שיש לה עם העבודה: הליכוד (2-) חדש תע"ל (1-) ליברמן (1-) יש עתיד (-1) העבודה היתה מקבלת מנדט נוסף ועולה ל5... והגוש? עדיין 62" (אברהם יוסטמן) - כלומר תופסת מנדט לעבודה, 4 מנדטים למרצ - אבל עדין 62 מנדטים לגוש הימין ובכל מקרה הכשל היה ביכולת של מרצ להביא מצביעים ולא במערך המפלגתי של הגוש.

כך שאפשר היה ובהתבסס על תוצאות האמת מהכנסת ה-21 ולא ניסוי מחשבתי תיאורתי, לחשוב כי המהלך הנכון לגוש יהיה - איחוד של יש עתיד וכחול-לבן (הניבו 35 מנדטים כמפלגה הגדולה בכנסת) למפלגת מרכז-ימין רך וכך להבטיח כניסת מפלגות השמאל העבודה ומרצ (מהטעם שהמצביעים שלהם לא יראו באיחוד המרכז חלופה רעיונית) וכן כניסת כלל המפלגות הערביות. חשוב להזכיר כי בכנסת ה-21 עדין רע"מ הוחרמה ולכן לא הוקמה ממשלה, אבל בכנסת ה-25 וביחד עם רע"מ ומפלגת מרכז של כ-35 מנדטים הייתה הקואליציה מתאפשרת וביחד איתה העבודה ומרצ חזקות בצד השמאלי.

הבחירות לכנסת

תרשים 5: תוצאות הבחירות לכנסת ה-21, מה נכון לגוש?

חשוב גם להעיר, כי אין כזה דבר אובדן "4 מנדטים לגוש" במקרה של נפילת מרצ (או העבודה) מתחת לאחוז החסימה. אפילו במקרה הגרוע ביותר בו חסרים אלפים בודדים של קולות למעבר, המנדטים מתחלקים בין הגושים באופן די שווה ולכן במקרה הגרוע מדובר על אובדן של 2 מנדטים. בהתאם לתוצאות הבחירות - נתון זה לא היה משפיע על התוצאה הסופית.

אשר למרצ עצמה, "לא עברה מאחר, והיית עסוקה בקמפין ארוגנטי, מתנשא שהתמקד ספציפית באנשים מהמחנה השני. לא הצגת לנו תוכניות לעתיד טוב יותר, רעיונות לטיפול בבעיות חברתיות, ביוקר המחייה ובזכויות הנשים. לא הצגת אופק!" (ד"ר בתיה כהן). לכן, ראוי לשאול - מדוע לא נשמעה קריאה למרצ לפרוש מהמרוץ ולאפשר עבודה חזקה וגוש אחראי?

אנדקוטה מצערת, אך המעידה על המציאות שבה 'מנהיג' הגוש לפיד פעל באופן אקטיבי לחיסולו ומתוך ראיה צרה ולא מתוך ראיית 'טובת הגוש', היא סרובה של יש-עתיד לחקיקה מהירה ובסמוך לפיזור הכנסת ה-24 לבקשה משותפת של כלל ראשי מפלגתו הגוש - להוריד את אחוז החסימה ל-2 מנדטים וכך לבטיח את כלל מפלגות הגוש.

מתאר יוסי ורטר בהארץ: "יזמו כמה מבכירי הקואליציה תוכנית: להוריד את אחוז החסימה לשני אחוזים ... כל ראשי הגוש חשבו שהדבר נחוץ. כולל אביגדור ליברמן, יוזם העלאת שיעור החסימה בעשור הקודם (שהניבה לרשימה המשותפת הישג שיא של 15 מנדטים). הפעם, גם ראשי המשותפת הסכימו לתמוך. הרוב היה מובטח. ניתן היה לחוקק את התיקון בשבוע ... לפיד סירב לשמוע על כך. הוא דחה את כל המציעים, הרחיק מעליו את כל המפצירים ... יאיר לפיד הוא האחראי הראשי לכישלון. הוא התנהל בסיום הקדנציה הפוך מכפי שהתנהל בתחילתה. איני יודע למה. או שהוא לא התעמק או שכבר אז הוא חשב על מפלגתו ולא על האינטרס הכללי. כך או כך הוא האחראי" (הארץ 3.11.22).

גם פעילות יש-עתיד בקמפיין ובוודאי ביום הבחירות התמקדה בערים "אדומות" (העבודה) וערים "ירוקות" (מרצ) וניצלה את הביטחון הנמוך של מצביעי שתי המפלגות, ולא בערי הפריפרייה שממנה אפשר היה להביא מצביעי ימין רך ועל חשבון הליכוד והציונות הדתית. בפועל יש-עתיד פעלה מתחילה ועד סוף מערכת הבחירות לחסל את מפלגות הגוש ומתוך ראייה ארוכת טווח של השתלטות על הגוש והבטחת שרידותו של היו"ר שלה לפיד. נזכיר כי למרצ חסרו אלפי קולות בודדים למעבר אחוז החסימה ושעל פי אברהם יוסטמן, הייתה מורידה מנדט אחד ליש-עתיד ומוסיפה מנדט לעבודה וכמובן 4 מנדטים מרצ עצמה ולגוש הימין ירידה ל-62 מנדטים שעדין מאפשרים להם הרכבת ממשלה.

נוכח פריסת השטח שלה, סביר שגם במקרה איחוד יש עתיד הייתה ממשיכה במהלך שתיית קולות הגוש ואיחוד העבודה-מרצ היה מסיים עם 4-6 מנדטים בכל מקרה. כך שטובת הגוש לא הייתה בראש מעיינו של מנהיג הגוש לפיד, לא במיקוד הקמפיין והשטח של מפלגתו ובוודאי שלא הייתה באה לביטוי באיחוד העבודה-מרצ, שהיה מפסיד מנדטים. נדרשת הייתה חלופה של הורדת אחוז החסימה ואיחוד למפלגת מרכז הגדולה בכנסת והשארת המרחב הרעיוני השמאלי למרצ ועבודה מבוססות. חיזוק קביעה זאת, נמצא בנתוני הפרסום בדיגיטל שהוא גמיש ואפשר להזיז אותו בלחיצת כפתור (מה שאפשר לתרץ שקשה במדיה פיזית). עם זאת, "בשבועיים לפני הבחירות ריכזו יש עתיד ... את עיקר משאביהן הדיגיטליים על תושבי המרכז ותל אביב" ולא ניסו כמעט לפעול במרחב הדיגיטלי בפריפרייה ומעוזי גוש היריב. למרות שתקציב הדיגיטל של יש-עתיד היה הגבוה ביותר מכל המפלגות ועמד על 1,754 מיליון ולעומת 617 לעבודה ו-558 למרצ, אשר הסתם התקשו לפזר אותו בערים שאינן אדומות או ירוקות (מקור נתונים: הארץ 15.11.22, מחקר STOIC).

והתוצאות? חד-משמעיות - מפילוח מעבר המצביעים בין המפלגות (ראו פרק "תנועת המצביעים"), יש-עתיד לא הביאה אפילו מנדט אחד מהמפלגות מימין אליה (תקווה חדשה, ישראל ביתנו, הליכוד, הציונות הדתית) ובפרט ממפלגות הגוש השמרני-אמוני מימין ואפילו לא ממפלגות הימין בגוש שלה! אבל לקחה מנדטים מכל מפלגות הגוש האזרחי - העבודה (2.14 מנדטים), מרצ (0.98 מנדטים) וכחול לבן (1.89 מנדטים). כי יש-עתיד פעלה רק בערי שמאל וכמעט לא נכחה בערי ימין.
כלומר מראש לא חיפשה ניצחון אלא רק לרסק את הגוש.

בניתוח פוליטי שלאחר הבחירות, גם אבי בר-אל מעיתון דה-מרקר מסביר כי "לפיד טעה, גנץ טעה, אפילו נתניהו טעה במערכת הבחירות. גם למיכאלי היו טעויות, אך הסירוב להתאחד עם מרצ אינו אחת מהן" (דה-מרקר, 7/11/22).

מפקד חברים ובחירות

עדות נוספת לכשלון בשימור בסיס התמיכה (שלא לומר חיזוקו והרחבתו), הוא מפקד החברים שוהזנח והצטמק במהלך השנה בה העבודה ישבה בממשלה, החזיקה בשני משרדים מרכזיים (תחבורה וביטחון-פנים) ועמדו לרשותה 7 לשכות פרלמנטריות עם עוזרים, רכב, טלפון ואמצעי קשר לבוחר, תקציבי פעילות וכו'. במקום זאת, נבחרי המפלגה הסתגרו במשכן הכנסת והזניחו ביחד עם השרים את הקשר לשטח וטיפוחו.

והמספרים מעידים בעד עצמם, בבחירות לרשימה לכנסת ה-24 היו 45,500 חברי.ות מפלגה והצביעו 39.8%, לעומת 39,531 חברי.ות בבחירות לרשימה לכנסת ה-25 (אם שיפור משמעותי באחוזי ההצבעה שטיפסו עד 57.4%). בבחירות ליו"ר המפלגה לכנסת ה-25 היו למפלגה כ-35,000 חברים.ות והשתתפו בהצבעה 43% מהם וזאת לעומת 37,102 חברים בבחירות לראשות לכנסת ה-24 שבהן השתתפו 26%.

מפלגת העבודה

תרשים 6: מספר חברי.ות המפלגה בין הבחירות

  פריימריז 2021 פריימריז 2022 מגמה
חברים (יו"ר) 37,102 35,000 6%-
חברים(רשימה) 45,500 39,531 13%-
מגמה 23%+ 13%+  

טבלה 1: מגמת השינוי במספר החברים בין הבחירות ובחלוקה להצבעה ליו"ר ולרשימה

כלומר ובחישוב חשבונאי פשוט - בשנה בה כאמור המפלגה ישבה בממשלה וזכתה למשאבים ומימון פעילות שטח בדמות 7 חברי כנסת ו-2 שרים ירד מספר החברים.ות בה במעל 13%!

שימו לב היכן זרע ההזנחה - בחירות במפלגה דמוקרטית הם המנוע לשימור וצמיחת בסיס התומכים. בבחירות לכנסת ה-24 הפריימריז לרשימה הגדילו את מספר החברי.ות ב-23% (8,398) ובבחירות לכנסת ה-25 ב-12.9% בלבד (4,531 - ירידה של כמעט 50% בגיוס לקראת הפריימריז). כלומר, בחירות תמיד מהוות מנוע לצמיחה, חיבור קהלים חדשים, יצירת עניין והזרמת דם חדש וכל אלו הוזנחו.

כדוגמא, אפשר להביא את מגזר הצעירים והסטודנטים שיו"ר המשמרת הצעירה מונה עוד בתקופת היו"ר הקודם עמיר פרץ ומאז ולמרות חילופי ההנהגה והרוח הדמוקרטית הנושבת ממנה - לא התקיימו בחירות לתפקיד. בחירות לתפקיד יושב-הראש של המשמרת הארצית, בסניפים ובקמפוסים הייתה יכולה לגייס צעירים רבים אל תוך הפעילות המפלגתית ולסייע בהפעלת השטח לקראת הבחירות וביום הבוחר בפרט. אולם הדבר לא נעשה.

במהלך השנה שעברה מההישג הגדול בבחירות לכנסת ה-24 הוזנח טיפוח השטח בצורה של חידוש המוסדות המפלגתיים על-ידי בחירות לסניפים, למחוזות, לוועידה, המשמר, המזכ"ל והלשכה.

חריג המעיד על הכלל, הנו נוער העבודה שמקפיד לקיים בחירות תקופתיות לתפקיד היו"ר והמחוזות ואכן מתחדש, מתרענן ומציג נפחי פעילות והתגייסות חריגים ביחס לשאר מוסדות וגופי המפלגה המנוונים האחרים. חריג אחר, המעיד על הכלל לשלילה הם צרופי הוועידה לתיקון מגדרי שבו צורפו כ-700 צירים חדשים ואשר רובם לא היו פעילים.ות, לא מכירים את השטח המפלגתי ובפועל נראה כי לא השתלבו בפעילות הסניפים ליום הבחירות ולא תרמו כמעט מאום להצלחת המפלגה בבחירות לכנסת.

לכן - במקום צמיחה, קיבלנו דעיכה.

תוספת, 9/11/22: על פי מטה המפלגה, בין הבחירות לכנסת ה-24 ל-25 בוצע טיוב המפקד והוסרו כ-9,000 חברים.ות על בסיס הצלבה עם מפלגות ועם המפקד מול משרד הפנים לאיתור חברים כפולים. בהנחה, כי מתוך מספר זה רק שליש היו פעילים ו\או הצביעו בפועל (כ-66% שלא היו פעילים.ות), גודל המפקד בפועל היה בערך 39,506 וכמעט זהה למפקד לפריימריז רשימה לכנסת 25. כלומר ובכל מקרה לא גדל מספר החברים.ות ובמקרה הטוב נשאר במקום וזאת בשנה של מפלגת שלטון, שליטה במשרדים, לשכות חברי כנסת וכו'.

מה היה ומה צריך היה להשיג?

מה היה?

בבחירות לכנסת ה-24 וכדי לעבור את אחוז החסימה נדרשו 143,327 קולות (מקור נתונים: מעריב). ובהתחשב במאמץ להגדיל את אחוז ההצבעה הכללי (של כל המפלגות ובפרט בחברה הערבית), צפוי היה מראש כי מדד המנדט יעלה בשיעור של 5-10% (ביחס לשיעור ההצבעה הארצי ומספר הקולות הפסולים או של מפלגות מתחת לסף החסימה). לכן, מפלגת העבודה נדרשה להביא לפחות 157,000 קולות כדי להיות בטוחה עם 4 מנדטים לפחות.

יתר על כן, למרות הסקרים המאוד לא מחמיאים למפלגת העבודה בתקופת עמיר פרץ שבה עמדה על שברי האחוז - ברור היה כי 3-4 מנדטים מהגרעין הקשה של מצביעי תנועת העבודה ממתינים להחלפתו כדי לחזור הביתה. כך שהתנופה שהביאה מרב מיכאלי עם האג'נדה הפרוגסיבית הניבה למעשה 2-4 מנדטים בפני עצמה ולא יותר. אך מה נעשה כדי לשמר את אותם 3-4 מנדטים של מצביעי עבודה קבועים שעבורם הדגל המדיני והסוציאל-דמוקרטי הוא תפיסת עולם? לא הרבה. למעשה הם הוזנחו לחלוטין וכפי שאפשר לראות למטה בתת-פרק מצע.

המפלגה כמעט ולא התבטאה בנושא המדיני ופרסמה פרק מצע ממש סמוך ליום הבחירות ולא נעשה כל ניסיון לפנות איתו לקהלי היעד הרלבנטיים. כך שהתוצאה שאותה השיג המפלגה בבחירות לכנסת ה-25 משקפת נאמנה את החלק היחסי בציבור של המדיניות אותה קידמה היו"ר מאז הבחירות הקודמות. חלק יחסי זה של כ-3 מנדטים לא מספיק למעבר של אחוז החסימה. כאמור, להעדר בידול יש מחיר ומסביר פרופ' דני גוטוויין, "... התנהלות מפלגות השמאל בממשלת השינוי טישטשה לחלוטין את ההבדלים בינן לבין לפיד ... מיכאלי התקשתה להבחין בין תומכיה לתומכי לפיד, ולכן גם לבדל את העבודה מיש עתיד ... היא טעתה לראות במצביעי העבודה קבוצת זהות המאוחדת בנוסטלגיה לדרך רבין" (הארץ, 9/11/22).

בפועל, העבודה לא הביאה מנדטים מכחול-לבן ויש-עתיד ויש-עתיד לקחה ממנה מעל 2 מנדטים (2.14 בפועל). חמור מכך והיות ויש עתיד נותרה לא מאותגרת בגוש, היא לא הביאה אפילו מנדט אחד מהמפלגות מימין אליה (תקווה חדשה, ישראל ביתנו, הליכוד, הציונות הדתית) וגם לא ממפלגות הימין בגוש שלה. אבל לקחה מנדטים מכל מפלגות הגוש האזרחי - העבודה (2.14 מנדטים), מרצ (0.98 מנדטים) וכחול לבן (1.89 מנדטים) ועל פי פרק "תנועת המצביעים".

למרות שהניתוח עוסק במפלגת העבודה חשוב להציג את הנזק הגדול שגרמה יש-עתיד וכדי לאפשר הסקת מסקנות יעילה. בתרשים למטה (אצל מואיז הקטן), אפשר לראות כי יש-עתיד השקיע מאמץ כמעט רק בערים אדומות (העבודה) וירוקות (מרצ) ולא הורגשה בערי הליכוד. כלומר, המאמץ שלה היה מכוון מראש ובלי קשר למאמצי איחוד וחיבור רק מול השותפות לגוש ולא מול הגוש היריב ומראש נראה כי פעלה לרסק את הגוש ולא בשאיפה להביא שלטון.

בחירות לכנסת

תרשים 7-א: מעוזי יש עתיד, מול מעוזי ליכוד - היכן הושקע המאמץ של הראשונה? (מקור: מואיז הקטן)

פוטנציאל הקולות שחזו המודלים המפלגתיים עמד על 60% וקצת יותר ובהתאם לזניחה של קהלי היעד בעלי תפסית עולם מדינית של מחנה השלום. על בסיס חישוב של 60% מתוך 7 המנדטים בכנסת ה-24 - המפלגה מראש ויתרה על כ-3 מנדטים וכיוונה לרף אחוז החסימה של 4 מנדטים.

הצבעה לכנסת

תרשים 7-ב: מגמת הצבעה כללית לכנסת ובהשוואה לזו של החברה הערבית

ומה צריך היה להשיג?

מטרת העל הייתה אמורה להיות שימור בסיס המצביעים של המפלגה בכנסת ה-24 והעלאת אחוז ההצבעה שלהם וכן פעולה בקרב קהלים מסורתיים והמחפשים בית (תומכי תהליך השלום והדגל המדיני, החברה הערבית, ההתיישבות העובדת והקיבוצים, הערים האדומות, מצביעי המעטפות הכפולות ועוד).

לעניין אחוז ההצבעה של תומכי העבודה - לפי המגמה הארצית של אחוז ההצבעה, רק אחוז הצבעה גבוה ומעל 60% בחברה הערבית יכול היה לפצות על העלייה הארצית ואחרת זו תתבטא ישירות בהצבעה למפלגות גוש הימין. כמתואר בהמשך בתת-פרק החברה הערבית, המפלגה לא עשתה מאמץ אמיתי להביא מצביעים ממגזר זה ולתרום להעלאת אחוז ההצבעה שם (ראו בתת פרק "החברה הערבית" על ההובלה של מגזר בה בעלייה באחוזי ההצבעה ביחס לבחירות 2021).

כך שכבר במהלך יום הבחירות עצמו, אפשר היה לזהות את מגמת העלייה באחוז ההצבעה הארצי ובצד עלייה מתונה יחסית ולא מפצה בחברה הערבית ובמעוזי השמאל ובפרט אלו של מפלגת העבודה - מגמה שיש לך רק תוצאה אחת. ההסבר הוא פשוט: "47.5% עד שעה 16:00. הכי גבוה מאז 99 ודי דומה ל2020. עכשיו שימו לב לזה. ב-2020 היה הכי גבוה ב-4 מערכות האחרונות ... הערבים היו אז ב-64.8% שזה הכי גבוה שלהם מאז 99 ותורגם ל15 מנדטים. רוצה לומר, אם העלייה היום היא לא בגלל הערבים אז רוב הסיכויים שזה עלייה במעוזי הימין" (טוויטר). בפועל ההצבעה בחברה הערבית עמדה על כ-53% והרחק מתחת לרף הדרוש וחסרה תרומתה של מפלגת העבודה.

נתונים אלו היו גם חייבים לקחת בחשבון את ממוצע ההצבעה ההיסטורי של קהל המצביעים המפלגתי. על פי ניתוח של Sapir Analytics, בארבעת הסבבים האחרונים 71.6-72.7% ממצביעי העבודה יצאו להצביע. כלומר ניתן היה להניח לפחות 71% אחוזי הצבעה ולשאוף לשפר אותם בכלל ובפרט על-ידי פעולה בחברה הערבית  ושכאמור הראתה נכונות לצאת ולהצביע.

בחירות לכנסת

תרשים 8: אחוזי הצבעה היסטוריים לפי מפלגה (מקור: ספיר אנליטיקס)

ביחד עם ביטחון בהצבעה סביב 40% - כל אלו חזו ירדה לכ-4 מנדטים ואפשר היה להיערך בהתאם.

גם בחינת המצביעים לראשונה (ראו ניתוח בפרק "תנועת מנדטים"), מראה כי לעבודה לא הצביעו כלל מצביעים חדשים ולמרות שכ-1.95 מנדטים כאלו נשארו בבית - דבר המעיד על כשלון בזיהוי הפער הזה, בהתארגנות, במצע ובהוצאתם מהבית. 

כבר בניתוח התוצאות של הבחירות לכנסת ה-24, אובחן כי "על המפלגה להמשיך ולמנף את יתרונה בציר האזרחי-פרוגרסיבי, לחדש את פעילות המוסדות הפנימיים, להתאים את החוקה למציאות ולמרחב הטכנולוגי, לפנות מחדש למגזרים כמו המיעוטים, ההתיישבות העובדת והקיבוצים, מעמד הביניים ומעמד העובדים והעצמאיים ולחדש את פעילות הסניפים והשטח - רק כך מבטיחים תשתית ארוכת טווח של מפלגת שלטון" (מפלגת העבודה בבחירות לכנסת ה-24) - ומה מכל אלו התרחש? פרט למינוף הציר האזרחי-פרוגסיבי, בכל השאר חלה נסיגה ולא התקדמות.

המפלגה הייתה צריכה לתקוף את יש-עתיד וכחול-לבן ולהעביר אליה מצביעים על בסיס הדגל-המדיני והדגל החברתי-סוציאליסטי. ליבת הפעילות ביום בחירות הוא מטה השטח וזה מתרגם לאחוזי הצבעה גבוהים בקרב מצביעים מזוהים (אליהם מגיעים בעקבות מטה שטח בתקופת מערכת הבחירות המקדימה). פער של 1,384 קולות למנדט ה-5 מראה כי מה שהיה צריך להיות - לא התרחש בפועל.

המפלגה והממשלה, רשימה לכנסת ה-25, הרכב המצביעים.ות, מצע והחברה הערבית

המפלגה והממשלה

המפלגה כשלה בביזור הפעילות שלה ומתוך שאיפה להשליט "ריכוזיות" לא הצליחה לקדם נושאים מהותיים גם במפלגה וגם בממשלה ובפרט להראות 'הצלחות' למצביעים.ות שיניעו אותם לבחור שוב במפלגה.

עוד בשלב המו"מ על משרדי הממשלה שתקבל המפלגה - היו שהתריעו כי על המפלגה לדרוש משרדים "קלים" ולא משרדי "תשתיות" כבדים. המטרה, לאפשר "הישגים מהירים ובעלי ניראות גבוהה". זאת, מתוך הבנה כי אפשריות בחירות בטווח זמנים קצר וכן הקושי למנף תדמיתית הישגים במשרדים בהם התוצרים הנם ארוכי טווח במקדמים של שנים. למרות זאת, המפלגה בחרה במשרדים קשים ומאתגרים (כנראה מתוך שליחות לאומית, אך בנאיביות פוליטית) שאכן הוכיחו עצמם ככאלו המייצרים תודעה שלילית עמוקה לפעילות שרי העבודה ובלי קשר להישגים המשמעותיים שכן הביאו.

במשרד התחבורה התהליכים ארוכי טווח ותקציבי הענק מניבים פירות בטווח של שנים ארוכות, היכולת לשנות מהותית תלויה בגיבוש תוכניות אב ואישורים ברמת הממשלה והכנסת ולכן מסורבלים ובלתי אפשריים בטווחי זמנים קצרים. גם תהליכים קצרי מועד כמו תמחור תחב"צ חדש קשים מאוד לשיווק. המשרד לביטחון פנים, עמד בפני משימה אדירה וחיונית לישראל - אך היה ברור כי יידרשו שנים ליישומה המוצלח וכי בדרך יהיו כישלונות רבים. בפועל, במרבית הזמן המפלגה עסקה בהתגוננות מפני כשלונות עבר של המשרדים, מאבקי תקציב וחקיקה ולא הצליחה למנף ציבורית ואל הקלפי אפילו הישג אחד.

יתר על כן וזה הכשלון הגדול של הנהגת המפלגה בכנסת ה-24 - הרצון לריכוזיות של היושב.ת ראש בניהול המפלגתי, מצד אחד ומצד שני העומס האדיר במשרד התחבורה גרמו להזנחת שיקום מוסדות המפלגה, הסניפים והפעילות בכלל. התנהלות כזאת הייתה אופיינית לכל יושבי הראש האחרונים ולכן הכתובת הייתה על הקיר ואזהרות בעניין הועברו למקבלי ההחלטות במפלגה. למרות זאת, סורס מוסד המזכ"ל, שהחוקה הבינה שיידרש לשחרר את היו"ר מהתעסקות במפלגה פנימה ולפנות אותו לנושא מדיניות על בממשלה ובמדינה, ושהיה אמור לחלוק את נטל ניהול המפלגה עם יושב.ת הראש. לכן ובפועל המפלגה, המטה והשטח לא הוכנו לבחירות.

יובהר, זו משימה אנושית בלתי-אפשרית לנהל במקביל משרד ממשלתי, להשתתף בישיבות ממשלה וקבינט ולהוביל מפלגה בכנסת לעומתית ועם סיעה צעירה וחסרת ניסיון. לכן גם לא הייתה ציפייה מיו"ר המפלגה למלא אותה ללא עזרה. מייסדי המפלגה וכותבי החוקה, הכירו במציאות זו ולכן מבנה מוסדות המפלגה הוא מבוזר ושטוח וכזה המאפשר ליו"ר לבזר סמכויות ובפרט מניח כי המזכ"ל, הלשכה והסניפים יהיו אלו שימשיכו לשמור על קשר עם הפעילים ויפעלו להכנת המפלגה לבחירות ומתי שלא יתרחשו.

היות שסורסו המוסדות ומטה המפלגה עסק בעיקר בחיסולם ובחיסול אישי - בפועל קרס לחלוטין מערך השטח המפלגתי.

הרשימה לכנסת

האם בשורה טובה הגיע דווקא מהרכב הרשימה לכנסת ה-25 של מפלגת העבודה?

לכאורה הרשימה הציגה גיוון, ייצוג למגזרים ולפריפריה, הצערה ועוד. ברשימה נכללה נציגת חיפה והצפון, נציג ירושלים והצפון וחובש כיפה, נציגי המיעוט הערבי והדרוזי, נשים וגברים, נציגות לזרמים הרפורמיים, נציג לקיבוצים והמושבים והפריפרייה הדרומית ואפילו נציגים לתל-אביב ואזור המרכז.

אבל, חסרה בה דמות ביטחונית בכירה לשקף את תפקידה ההיסטורי של העבודה בהובלת תהליך מדיני ביחד עם דאגה לביטחון ישראל. בפרט אל מול הצורך למשוך מצביעי עבודה לשעבר ממפלגת כחול-לבן (המחנה הממלכתי) שתומכיה הראו כוונת הצבעה נמוכה אפילו יותר מזו של מצביעי העבודה (33% לעומת 37%). יתר על כן, לאחר הצהרתו של גנץ שהוא נגד פתרון שתי המדינות והחלל הרעיוני במרחב הפוליטי ובהעדר מפלגה שתניף את דגל השלום.

מחדל משמעותי, היה נציג לחברה הערבית (ראו בהרחבה, תת פרק "החברה הערבית") ועל כלל זרמיה של נתן מענה לרצון של החברה הערבית לצאת להצביע. מיכאל מילשטיין ממרכז דיין, מסביר כי "ברקע לכך [העדר נכונות לצאת להצביע; א.ה.] ניצבים תסכול ואכזבה של הציבור הערבי מחוסר הייצוג במפלגות הציוניות שהבנתן לגבי המתרחש בחברה הערבית אומנם מעמיקה אך לא מיתרגמת לשיבוצים פוליטיים" (טוויטר). במענה לכל זה, המפלגה הסתפקה במועט אם אבתיסאם מראענה ובמיוחד מיקומו הצנוע של הנציג הדרוזי אמיר ח'ניפס, שהיה אמור להוות מוקד משיכה למצביעים מקרב העדה ומענה לחיפוש אחר מועמדים ציוניים שיפעלו למענם בכנסת.

אמנם לח"כ מראענה זכויות בעשייה בכנסת ובחקיקה אך מרביתם נוגעים לדגל הפרוגרסיבי-אזרחי שנוגע פחות לחברה הערבית ועל פי מילשטיין למעלה והראנו במקומות אחרים כי לא הביא בפועל מצביעים - בחברה היהודית והערבית כאחד.

אם נשווה את הרשימה למאפייני הצבעת המגזרים בפריימריז לרשימה לכנסת (פירוט מלא בקישור), אפשר לזהות גם פה את ייצוג החסר לחברה הערבית (והדרוזית) ולפריפרייה הגיאוגרפית (מחוזות דרום, נגב וצפון). מצד אחד ומצד שני את ההלימה בין מאפייני המצביעים בתת-פרק "הרכב המצביעים" ובין ששת המחוזות הבולטים בתוצאות ההצבעה (ועדין הישגים לא מרשימים בהצבעה לכנסת במחוזות הקיבוצים והמושבים).

מחוז הצביעו % מפלגתי % מחוזי בעלי זכות בחירה % בז"ב
מחוז קיבוצים 3,177 14 73.236 4,338 11
מחוז שרון-שומרון 3,069 14 58.793 5,220 14
מחוז תל-אביב 3,045 13 65.980 4,615 12
מחוז מרכז 2,419 11 56.999 4,244 11
מחוז מושבים 2,224 10 62.331 3,568 9
מחוז דן 2,024 9 59.652 3,393 9
מחוז חיפה 1,322 6 55.476 2,383 6
מחוז ירושלים 1,288 6 62.585 2,058 5
המחוז הערבי 1,044 5 35.353 2,953 8
מחוז דרוזים 919 4 46.437 1,979 5
מחוז צפון 871 4 46.752 1,863 5
מחוז נגב 592 3 42.743 1,385 3
מחוז דרום 366 1 30.964 1,182 3

טבלה 1: תוצאות הבחירות לרשימת העבודה לכנסת 25, לפי מחוזות

ולמרות כל אלו ובהתחשב ברשימה צעירה, גם אבי בר-אלי בדה-מרקר תוהה מדוע "כשסוף־סוף קרה במפלגה משהו מרענן — הזכייה המפתיעה של נעמה לזימי בפריימריס — דאגה מיכאלי להחביא אותה. אחרי הכל, מה כבר יכולה להועיל למפלגת העבודה פוליטיקאית צעירה, מזרחית, מסורתית וסוציאליסטית, שצמחה בפריפריה ושקנתה את עולמה בזכות מאבק להעלאת שכר המינימום? מוטב להשאיר את האלקטורט החברתי־כלכלי הזה לש"ס, כדי שתגרוף היא את כל הקופה בדרך ל–11 מנדטים"? (דה-מרקר, 7/11/22).

הרכב המצביעים.ות

הרכב המצביעים של המפלגה, וכפי שבא לידי ביטוי אצל פרופ' תמר הרמן וד"ר אור ענבי במסגרת מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, לכאורה אמור היה להרכיב רשימה לכנסת המתבססת על ותיקים, שרים ואנשים עם ניסיון מוכח. עם זאת ולמרות שמצביע העבודה הממוצע מבוגר יחסית (66% מעל גיל 34 וכמעט 29% מעל גיל 55) הם בחרו רשימה צעירה וחסרת ניסיון.

מפלגת העבודה

תרשים 9: מאפייני מצביע העבודה הממוצע

מצביעי העבודה זוהו בעיקר כנשים (58.6%) מגברים, יותר מבוגרים (רק כ-26% מתחת גיל 34), חילוניים ברובם (כ-78%) אך גם מסורתיים (מעל 15%), בעיקר אשכנזים (55%) אך גם מזרחיים ו\או עירוב של השניים (33.3% בסה"כ), בעיקר שמאל-מתון ומרכז (75.3%) ורק 24% שמאל ובעלי הכנסה מעל ממוצעת ויותר (65.6%) ורק 34% מתחת לממוצע. הצעירים חסרים באיפיון זה וכאמור 1.95 מנדטים של מצביעים לראשונה, נשארו בבית ולא מצאו בית פוליטי.

על הצורך לחזור לבייס של מצביעי המפלגה, הורחב בניתוח לאחר הבחירות לכנסת ה-23.

מצע

מפלגת העבודה וזאת לזכותה, מקפידה לפרסם מצע מפורט ועדכני המתאים עצמו למציאות בישראל ובעולם. גם הפעם התפרסם מצע שכלל התייחסות להביטי קיימות וסביבה, שינויי האקלים, בעיות מגדר וזהות, חופש האזרח וכו'. עם זאת, הדגל המרכזי של מפלגת העבודה - הדגל המדיני ביטחוני היה בולט בהעדרו וגם כאשר פורסם וזאת לאחר מסע שתדלנות פנימי, הוחבא ולא הובלט כמעט כלל. בדיעבד, סביר להניח כי מי שנטשו את המפלגה ולא יצאו להצביע היו מי שחיפשו את הדגל המדיני ולא מצאו בית חלופי (מהטעם שאף מפלגה אחרת לא הניפה אותו).

כאשר בוחנים מדוע מעל 54,000 מצביעי עבודה נשארו בבית וכאשר אפשר לקבוע כי בכנסת ה-24 העבודה הניפה את הדגלים החברתי והאזרחי בחקיקה - נשאר לקבוע כי מי שנשאר בבית, חסר היה את הדגל המדיני בעשייה ובמצע.

ביסוס לטיעון זה, אפשר למצוא בניתוח עמדות המפלגה והיו"ר לאורך השנים בטור 'הצורך לחזור לבייס של מצביעי המפלגה'.

עמדת היו"ר

בניתוח הבחירות לכנסת ה-24 הודגם כיצד ולפחות ציבורית, עמדות היו"ר התאימו לבסיס התומכים של המפלגה, מבחינת עמדות שמאל-ימין מדיני וחברתי. אך למרות ההתאמה הטובה הזאת, במהלך קמפיין כנסת 25 ובשנה שקדמה לה - המפלגה בחרה להעלים את ההתאמה בין עמדות היו"ר לאלו של קהל הבוחרים ולהדגיש את המצע הפרוגרסיבי-אזרחי שייתכן והרחיק לא מעט מצביעים שמצאו את עצמם בלי הדגל המדיני-ביטחוני.

מרב מיכאלי

תרשים 10-א: סטיית העמדות האישית של יו"ר המפלגה, ביחס לעמדות מצביעי העבודה בדגלים המדיני והחברתי ונכון לכנסת ה-24

מפלגת העבודה

תרשים 10-ב: המרחק המצטבר של עמדת היו"ר המכהנת ולקראת הבחירות לכנסת ה-25, מהמצביע הממוצע של המפלגה והציבור בכלל

עוד לפני הכנסת ה-24, אבל ביתר שאת במהלכה ובפרט בקמפיין לכנסת ה-25, עמדות היו"ר עברו בידול לציר שלישי ונפרד שלא מופיע בתרשים למעלה והוא הציר הפרוגרסיבי-אזרחי. על ציר זה, עמדות היו"ר נמצאותת הרחק מהגרעין הקשה של מצביעי העבודה ונתון זה הביא להישארותם בבית, או מעבר ליש-עתיד (ראו הרחבה בתת-פרק עמדות היו"ר).

הדגל המדיני-ביטחוני

פרק המצע המדיני עצמו כלל אמירות והצעות חדשניות ומשנות מציאות ולכן נדמה כי הסתרתו פעלה נגד האינטרס המפלגתי. בעיקר הצורך לבדל ולייחד את המפלגה אל מול מפלגות הגוש האחרות. מצד אחד - מרצ שאמנם דוגלת גם היא בפתרון שתי המדינות, אבל ללא שום גמישות מחשבתית ומתוך צורך לנהל ולא לייזום. מצד שני המחנה-הממלכתי של גנץ שהחבירה שלו לסער ואלקין הפכה אותו למעשה למפלגת ימין-רך שלא יכולה אפילו לדבר על הנושא המדיני וכמובן לפיד שהסתפק בהצהרה אנמית מעל במת האו"ם.

גם בהערכה שמרנית מאוד ואם נחבר את המנדט וחצי של מצביעי העבודה שנשארו בבית ואת ה-0.6 מנדט של מצביעי מרצ שנשארו בבית - דגל זה היה שווה בבחירות הללו כ-2.5 מנדטים בטוחים ועוד כמה מנדטים שצפים במפלגות כמו כחול-לבן (המחנה הממלכתי) ויש-עתיד. דגל זה הוזנח כמעט לגמרי ולא נעשה כל מאמץ למשוך אל המפלגה את מאוכזבי גנץ ולפיד בהקשר זה.

פתרון שתי המדינות

תרשים 10-ג: תמיכה גורפת בגוש למו"מ לפתרון שתי-המדינות

בספטמבר פרסמה יוזמת-ז'נבה תוצאות סקר שהתבצע ביולי 2022 ושעל-פיו התמיכה בגוש השינוי בפתיחת מו"מ עם הפלסטינים על-בסיס פתרון שתי-המדינות היא מעל 53% אם כוללים את תקווה-חדשה ומעל 62% בלעדיה ואפילו מעל 75% אם מחריגים את איחוד המחנה-הממלכתי (תקווה חדשה וכחול לבן). כלומר, רוב ברור וחד-משמעי לחידוש החתירה לשלום לפתרון שתי-המדינות.

באופן דומה, סיכויי להצבעה לעבודה היה גדל ב-81% (לעומת 5% של הקטנת הסיכוי) בעקבות הצהרה על תמיכה בפתרון שתי-המדינות ולעומת 50% ו-64% אצל כחול-לבן וישעתיד בהתאמה. כלומר הסיכון בהצהרה בתמיכה בחידוש המו"מ לשלום עם הפלסטינים למעשה לא סיכן את התמיכה במפלגה כלל ובהתבסס על רוב גורף לעמדה בקרב מצביעי הגוש.

פתרון שתי המדינות

תרשים 10-ד: תמיכה בפתרון שתי-המדינות, מחזק סיכוי להצבעה

כך, שגם הנתונים היבשים מעידים על ההחמצה הגדולה במיקוד קמפיין המפלגה בבחירות והחמצת קהל יעד שאף מפלגה לא פנתה אליו וחיפש בית פוליטי. למשל, ראו הצהרתו של בני גנץ מהמחנה הממלכתי ופסילת פתרון שתי המדינות ממש סמוך לבחירות.

הדגל החברתי (סוציאל דמוקרטי)

אחד מדגליה ההיסטורים של תנועת העבודה בכלל ומפלגת העבודה בפרט, אמנם הופיעה במצע במספר פרקים - אך לא זכה להבלטה הראויה.

למשל, מסביר אבי בר-אלי בדה-מרקר, "כשסוף־סוף קרה במפלגה משהו מרענן — הזכייה המפתיעה של נעמה לזימי בפריימריס — דאגה מיכאלי להחביא אותה. אחרי הכל, מה כבר יכולה להועיל למפלגת העבודה פוליטיקאית צעירה, מזרחית, מסורתית וסוציאליסטית, שצמחה בפריפריה ושקנתה את עולמה בזכות מאבק להעלאת שכר המינימום"? (דה-מרקר, 7/11/22). מוסיף פרופ' גוטווין, "... קמפיין העבודה העלים את מסריה הסוציאל־דמוקרטיים ... גורמים רבים בעבודה, סבורים שעל המפלגה לחדד את אופיה הסוציאל־דמוקרטי" (הארץ, 9/11/22). 

הדגל הפרוגרסיבי-אזרחי

בישראל וכמו בעולם, תופס הדגל האזרחי מקום מרכזי בשיח הציבורי ומולו צומח ומתבסס מחנה שמרני (בישראל, בהלימה למחנה האמוני-לאומני אך לא למחנה הדתי-חרדי ויש להבחין בין מחנות אלו), זהו אינו מחנה 'ליברלי' מהטעם שליברליזם מזוהה גם עם עמדות כלכליות ושוק חופשי פרוץ ואילו השיח האזרחי מתמקד בעיקר בזכויות אזרח, חופש ושוויון.

לזכותה של יו"ר העבודה מרב מיכאלי, עומדת מהפכה תרבותית עמוקה בשיח הנשי במרחב הציבורי וכמו גם הבטחת ייצוג של 50% לנשים במוסדות המפלגתיים ובפרט ברשימה לכנסת. הישגיים אלו וביחד עם חקיקה פורצת דרך של הסיעה בתחומים הנוגעים למעמד האישה כביטחון פנים, רווחה, זכויות ועוד בהחלט היה ראוי שיביאו למעבר מצביעות רבות למפלגה - אבל הדבר לא קרה.

אך ועם כל החשיבות לדגל זה, הוא עדין מהווה נישה בציבוריות הישראלית והשפעתו על מעבר מצביעים בין מפלגות כנראה זניחה וכמעט לא קיימת. זאת, על בסיס מגמות מעבר המצביעים בין מפלגות בהשוואה בין הכנסת ה-24 לכנסת ה-25 ושבה, פרט למעבר כ-1/3 מנדט ממרצ, לא נצפה מעבר משמעותי של מצביעים אל מפלגת העבודה. מעבר כזה ואם היה מתקיים - חייב היה להתבסס על הדגל הפרוגרסיבי-אזרחי והיות והיה כמעט היחיד שהונף במהלך הכנסת ה-24 ובמסע הבחירות לכנסת ה-25. העדרו של מעבר כזה וכאמור - מראה כי אין לו השפעה ואינו מביא מצביעים.

מעבר לכך, הדגל האזרחי בה לידי ביטוי בגוש 'רק לא ביבי' שמטרתו הייתה מלחמה בשחיתות, בהגנה על מערכת המשפט, על זכויות אדם ואזרח וכו' ולכן למפלגת העבודה ולמרות הבולטות שלה בנושא - לא היה ייתרון אמיתי על פני שותפותיה לגוש מרצ ויש-עתיד.

מעבר לכך, הדגל האזרחי-פרוגרסיבי אמור היה לשמש מגנט לצעירים שהם גם מצביעים לראשונה ומטבע גילם פחות מתעניינים בדגל החברתי או המדיני, ואלא בעיקר בנושאים אזרחיים כמו חופש הפרט והזכות להגשמה עצמית וחיים במציאות של זהות מינית וגבולות ההגדרה עצמית. אולם, למפלגת העבודה לא היו כלל מצביעים לראשונה ונראה כי לא נעשה כל מאמץ לפנות לציבור צעיר זה ולכן 1.95 מנדטים ממנו נשארו בבית ולא יצאו להצביע ולמרות שלא הצביעו מעולם וטרם נוצרה אצלם התחייבות היסטורית למפלגת אם אחרת.

לכן וגם אם המצע משקף את הדגל הפרוגרסיבי-אזרחי באופן הראוי לכל שבח - הוא בפועל לא הצליח להשפיע על מצביעים לתת קולם לעבודה והמפלגה גם לא הצליחה לגייס אליו קהלים חדשים מקרב המצביעים לראשונה.

המצע גם לא הביא בשורה אמיתית לחברה הערבית ובתת הפרק העוסק בה, יורחב על כך.

כמה המצע (והרשימה לכנסת, שהיא ראי שלו) מעניינים את הציבור? על פי נתוני התנועה לאתר הבמה-הרעיונית - מאוד! הבמה, שאינה האתר הרשמי של מפלגת העבודה, הצליח להניע עשרות אלפי גולשים בתקופה קצרה מאוד לקרוא את המצע המפורט ולבדוק מה היא הרשימה לכנסת.

הבמה הרעיונית

תרשים 10-ה: העניין במצע המפלגה, על חיפוש גוגל וכניסה לבמה-הרעיונית 

עמדות היו"ר והתרחקות מקהל הבוחרים.ות

יושבת ראש העבודה מיכאלי, מניפה את הדגל הפרוגרסיבי-אזרחי ולזכותה הישגים רבים ומשני מציאות - אך בפועל, האם אלו הביאו למנדטים בהצבעה? נראה שלא.

הקביעה כי הדגל הפרוגרסיבי-אזרחי לא מביא מצביעים - מתבססת על בחינת מעבר המצביעים בין מפלגות בהשוואה בין הכנסת ה-24 לכנסת ה-25. מלבד מעבר כ-1/3 מנדט ממרצ, לא נצפו מצביעים ממפלגות אחרות שעברו להצביע למפלגת העבודה. היות וכאמור בפרק מצע, הדגלים המדיני-ביטחוני והחברתי לא הובלטו, מעבר כזה חייב היה להתבסס על הדגל הפרוגרסיבי-אזרחי. העדר מעבר כזה וכאמור - מראה כי אין לו השפעה ואינו מביא מצביעים.

מפלגת העבודה

תרשים 11-א: מספר המנדטים בפועל, לפי כנסת\יו"ר

על פניו נראה כי כבר במהלך הכנסת ה-24 ובקמפיין לכנסת ה-25, עמדות היו"ר המשיכו להקצין (לפחות בנראות הציבורית) לעבר בידול לציר שלישי ונפרד מהדגלים ההיסטוריים של מפלגת העבודה והגרעין הקשה של בוחריה - הדגל המדיני-ביטחוני והדגל החברתי - והוא הציר הפרוגרסיבי-אזרחי. על ציר זה, עמדות היו"ר נמצאות הרחק מהגרעין הקשה של מצביעי העבודה ונתון זה הביא להישארותם בבית, או מעבר ליש-עתיד. ציר זה מיוצג בתרשימים למטה תחת "שמרנות" וכדי לחדד שהעמדות שבהן מפלגת העבודה והגוש בכלל מחזיקים מנוגדות מהגוש השמרני-אמוני שנבנה בימין ובמרכז.

מפלגת העבודה

תרשים 11-ב: פריסת עמדות היו"רים בשלושה הצירים המרכזיים

בתרשים למעלה, ניתן לראות כמה רחוקות עמדות היו"ר (נמצאות בתוך הריבוע האדום)  וכפי שהן נתפסות בציבור בכלל וגם מיושבי ראש המפלגה בעבר - עמדות קיצון יחסי בכמעט כול נושא ובפרט ברצף השמרני-אזרחי שהוא למעשה וכאמור הדגל היחיד אותו הניפה המפלגה. עמדות המצביע המסורתי של מפלגת העבודה נמצאות בתוך המשושה התכול וניתן לראות את המרחק מהריבוע האדום של עמדות היו"ר.

כלומר, בעמדות המצטברות של מפלגת העבודה (על בסיס עמדות היו"ר המכהנת), אפשר לראות חריגה משמעותית מעמדות ההצבעה המסורתיות של גרעין המצביעים הקשה. בהתאם למגמת מעבר המצביעים שהוצגה למעלה (2 מנדטים ליש עתיד ו-1.5 מנדט שנשאר בבית), ברור כי הדגל הזה לא משך כלל מצביעים והעובדה שהאפיל על דגלים אחרים אף הרחיקה מצביעים.

מפלגת העבודה 

תרשים 11-ג: מיפוי עמדות יו"רי המפלגה והמרחק המצטבר של היו"ר הנוכחית מהמצביע המפלגתי

כאמור, גם לדגל האזרחי נמצאה חלופה במפלגות הגוש האחרות ומעצם הקריאה 'רק לא ביבי' שמהותה העדפת חרויות האזרח על פני התפיסה השמרנית. מכאן, שלעמדות היו"ר לא היה בידול ומשיכה מכריעים. כפי שמנתח ובדיעבד פרופ' גוטווין, "... מיכאלי חתרה אפוא להידמות ללפיד כדי להיבדל ממנו" (הארץ, 9/11/22).

למרות כל אלו, כ-86% מתקציב פעילות הדיגיטל בבחירות הופנתה לעמוד היו"ר ולא לעמוד המפלגה ובהכרח הובלטו הערכים המזוהים עם היו"ר.

החברה הערבית

לא היה זה סוד, כי אחוזי ההצבעה בחברה הערבית יהיו בשפל ובכל מקרה נמוכים מאוד ביחס לחברה היהודית. בתחזית אתר וואלה! בטווח 40-50% ובפועל היו כ-53%. מצד אחד, אבל מצד שני הראו את הנכונות הגבוהה ביותר מכל המגזרים לשפר את אחוז ההצבעה וביחס לבחירות בכנסת ה-24. בתת פרק "מה היה צריך לעשות?" הודגם, איך העלאת אחוז ההצבעה הארצי מחייבת עלייה דומה גם בהצבעה בחברה הערבית ונדרשה תרומתה של העבודה וזאת לא התקיימה.

לכאורה, נתון זה היה אמור להוות הזדמנות פז למפלגת העבודה לשילוב נציגי החברה ברשימתה במקומות ריאליים ובכך להוות מוקד משיכה לציבור רחב שלא יוצא להצביע. זהו ציבור שמצד אחד לא מעוניין להצביע למפלגת הערביות הקיימות (מטעם שאינו רואה בהן מייצגות אותו בכנסת ואת הצרכים האזרחיים שלו). מצד שני, אינו מתנגד לעקרון הציוני ומוכן להצביע למפלגות ציוניות עם נציגי החברה שיפעלו למענו בכנסת.

מפלגת העבודה

תרשים 12-א: אחוזי הצבעה בחברה הערבית, לפי מערכות בחירות (מקור: אתר וואלה!)

ואולם ולמרות כל זאת, חברי.ות המפלגה לא השכילו לקדם נציג של החברה הערבית (ובכלל זה הדרוזים, הבדואים והצ'רקסים) למקום משמעותי ברשימה. אמנם אבתיסאם מראענה מוקמה במקום 8 אך אינה מייצגת באמת את החברה הערבית ואמיר ח'ניפס הדרוזי במקום ה-11 ופרחאן אבו-ריאש במקום ה-25 בוודאי לא סיפקו מענה לצורך זה.

במובן זה, הוחמצה הזדמנות משמעותית להביא 1-2 מנדטים מהחברה הערבית (או אפילו רק להשלים את המנדט ה-5) ואף יותר והמצב היה ידוע בשבועות שלפני יום הבחירות, אך דבר לא נעשה לתקן זאת. בסקר שערכה תכנית אדנאואר במרכז דיין באוקטובר 2022 (מקור), מפלגת העבודה לא זוכה גלל לתמיכה בחברה הערבית.

מפלגת העבודה

תרשים 12-ב: כבר בסקרים המקדימים, אובחן כי מפלגת העבודה לא מקבלת קולות בחברה הערבית

בפועל ועל פי נתוני ההצבעה למפלגות בחברה הערבית שמציג מיכאל מילשטיין ממרכז דיין, שיעור ההצבעה לעבודה היה: 0.17-0.53% בנגב, 0.12-0.53% במשולש, 0.17-1.1% בצפון, 0.5-0.74% בערי מישור החוף ובירושלים, 2.6-4.63% בישובים הדרוזים שמעיד על פוטנציאל קיים ולא ממומש. יתר על כן, מילשטיין מסביר כי "ברקע לכך [העדר נכונות לצאת להצביע; א.ה.] ניצבים תסכול ואכזבה של הציבור הערבי מחוסר הייצוג במפלגות הציוניות שהבנתן לגבי המתרחש בחברה הערבית אומנם מעמיקה אך לא מיתרגמת לשיבוצים פוליטיים" (שם) - אלו כאמור לא באו לידי ביטוי ברשימת העבודה לכנסת (ראו תת פרק רלבנטי).

מניתוח של גיל פלדמן, עולה כי החברה הערבית יודעת להתגייס ובבחירות הללו היא מובילה את מגמת השיפור לעומת הבחירות הקודמות. כלומר, מאמץ ממוקד, בהתחשב בתסכול מהעדר נציגות במפלגות הציוניות בכלל, עם נציג.ה רלבנטי לחברה הערבית ברשימה היה יכול להביא מספר קולות משמעותי למפלגה (ובוודאי נוכח הפער הזניח למנדט ה-5).

החברה הערבית

תרשים 12-ג: מגמת שיפור הצבעה, לפי מגזר ומפלגה בין מערכות הבחירות (מקור: גיל פלדמן) 

מכאן שהרכב הרשימה, ייצג נישה של חילוניים, פרוגרסיבים, בעלי הכנסה מעל הממוצע עם נטיה קלה שמאלה מהמרכז - מאגר קולות מוגבל מטבעו (בהמשך לטעות בנטישת הדגל המדיני-ביטחוני והרחקת זיהוי היו"ר מעמדות קהל התומכים הגרעיני).

קמפיין, מטה ושטח

מטה השטח וההערכות המוקדמת לבחירות לקו בחסר ולמעשה לא היו כאלו כלל בתקופה מאז שהסתיימו הבחירות לכנסת ה-24 - לפחות במבחן התוצאה.

עם פרסום מועד הבחירות ועד אמצע ספטמבר, מטה השטח של המפלגה לא תפקד וכשל הקמת מטות עירוניים, הזרמת חומרים תעמולה לשטח, הפצת רשימות תומכים וכו'. בפועל, השטח התבסס על יוזמות מקומיות פרטיות וארציות נקודתיות וללא יד מכוונת ברורה.

בפועל, המטה המרכזי בחר בגישה ריכוזית וכמעט שלא שיתף את פעילי השטח והסניפים והפעיל קמפיין שיווקי לגיוס פעילים במנותק מהם ומעל ראשם. כך שלאחר שכבר הורחקו פעילים רבים בשנה שלפני הבחירות ובתהליך ריסוק המוסדות, אותם פעילים שכן נותרו הרגישו מודרים, מורחקים ולא רצויים והתוצאות ניכרו בשטח. בעוד יש עתיד, כחול לבן ומרצ הפעילו צוותי שטח מקצועיים בתשלום, מפלגת העבודה כמעט ולא הורגשה בשטח (פרט לשבועיים האחרונים, וגם אז בחסרון בולט מול משאבי המתחרות).

ביום הבחירות עצמו, נגרם ניתוק בין הפעילים המקומיים שמכירים את הערים, השכונות והקלפיות ויודעים היכן נדרש לפעול, לחזק ולשים דגש ובעוד ההפעלה התבצעה בשלט רחוק מהמטה המרכזי שנעדר כל הכרות עם הצרכים בפועל ובהתאם לכך המפלגה כמעט ולא הורגשה ביום הבחירות. בדה-מרקר מעירים כי "בפן המנהלתי סבלה מפלגת העבודה מאי־שקט. הפעילות בשטח כמעט לא הורגשה; מנהל הסיעה ודובר המפלגה עזבו ממש עם היציאה לבחירות; מנהל מטה הבחירות עזב על רקע חילוקי דעות והוחלף ברגע האחרון בידי קמפיינרית שיובאה מבחוץ" (דה-מרקר, 7/11/22).

מפלגת העבודה רמת השרון

שילוט חוצות במיקום אסטרטגי, לקראת יום הבחירות (צומת מרכזי בהרצליה ורמת-השרון, ערים אדומות)

למשל, היכן היו הצעירים? למה יו"ר המשמרת הצעירה והפעילים של המשמרת לא נכחו בשטח, בצבע, בהמרצות? לא ברור כלל היכן אותו גוף שבמהלך השנה שלפני הבחירות התגאו בהשקעה בו - לא נכח כלל בשטח. דווקא לנוער העבודה הייתה נוכחות, אבל מוגבלת מטבעו של העניין.

ומה עם ההישגים בממשלה ובכלל? "במקום לרכוב על הישגיה בתחבורה, מיכאלי חטפה בגלל מחדליה, ומפלגת העבודה ניהלה קמפיין אנמי, משעמם ולא מבודל" (שם).

עם זאת, חשוב לשבח את תכנון המדיה שאמנם לקה בחסר בתקופת החגים (בה היה יחסית המרחב הציבורי נגיש לפרסום ממוקד), אך לאחריו עלה באופן ממוקד ברשתות החברתיות, על גבי אוטובוסים, שלטי חוצות ועובדים בתשלום בגשרים ודרכים מרכזיות. נראה היה כי במטה מיפו את הנקודות האסטרטגיות והבטיחו מראש שטחי מדיה אסטרטגיים ולכן ולמרות החסרון התקציב לעומת יש עתיד והמחנה הממלכתי - בערים ובשכונות 'האדומות' מפלגת העבודה נכחה בשילוט החוצות. לשילוט זה חשיבות רבה ביצירת תודעת "מותג" אל מול התחרות וגם אם היא לא "מביאה" מצביעים חדשים, היא חיונית מאוד לשמר את בסיס המצביעים, לעודד את רוחו ולהבטיח את כוונת ההצבעה.

בקמפיין הדיגיטל, הושקע מרבית התקציב וכ-86% בקידום העמוד האישי של היו"ר בפייסבוק ולא העמוד המפלגתי וכך שבפועל הובלט הדגל האזרחי-פרוגרסיבי ועל חשבון פעילות מפולחת בערים כמו חיפה ומחוז הקיבוצים. במפלגה "ויתרו - מבחינת הקמפיין הדיגיטלי שלהן - על מעוזים היסטוריים כמו חיפה (כ-12% מהתקציב) והקיבוצים מחוץ למרכז (כ-10% מהתקציב). על פי הניתוח, העבודה השקיעה סכום מזערי בפרסום דיגיטלי בעיר הפועלים ההיסטורית, וקיבלה לבסוף רק 6,600 קולות (פחות מ-5% מהקולות בחיפה), לעומת 9,300 קולות בבחירות הקודמות (כ-7%)" (הארץ 15.11.22, מחקר STOIC).

בנוסף, בימים האחרונים לפני הבחירות וביום הבחירות עצמו, הקמפיין הבליט מאוד את חשיבות גודל הגוש ועל פני המפלגה הגדולה בגוש (יש עתיד) והמסר "1+1" הופץ בכל ערוצי המדיה באופן יעיל שנראה שהצליח להחזיר לא מעט מצביעים הביתה (אם כי עדין כ-73,000 מצביעי עבודה עברו להצביע יש עתיד).

חשיבות השטח שרבים נוטים לזלזל בו היא עליונה ליום הבחירות עצמו והוצאת מצביעים לקלפי. די אם נזכיר כי חסרו למפלגה 1,384 קולות למנדט ה-5 וכדי להבין את עומק הכשלון והשפעתו. ניהול שטח בא לידי ביטוי גם בהצבעה במעטפות הכפולות, הדורשות המרצה פרטנית לזכאים לה שלפעמים רחוקים מקלפי המקור שלהם. נתוני ההצבעה לעבודה במעטפות הכפולות מראים כי יש לה יתרון לעומת מפלגות אחרות כיש עתיד ומרצ - מאמץ תפעולי לדאוג שמצביעים מזוהים מכוחות הביטחון, מערכת הבריאות וזכאי הצבעה אחרים יגיעו לקלפיות המיוחדות להצבעה במעטפה כפולה, היו יכולים להוסיף כאמור כמה אלפי קולות ומנדט נוסף.

בחירות לכנסת

תרשים 13: הצבעה במעטפות כפולות, לפי מפלגה (מקור: גיל פלדמן)  

מה עושים עכשיו?

מגמת הנטישה ברורה - החל ממספר חברי המפלגה, דרך רמת הנאמנות למותג, השחיקה הרעיונית, מעבר למפלגות אחרות בגוש ועד הישארות חלק מהמצביעים בבית כאות מחאה וייאוש. מעבר לכך, בהתחשב במאפיינים הדמוגרפיים של הרכב מצביעי העבודה (תת-פרק 'הרכב המצביעים') והעדר הצבת מצביעים לראשונה - גם נראה כי הגרעין הקשה של מצביעיה הולך ומזדקן ומצטמק. 

מצד שני, הגוש לא באמת קטן דמוגרפית ומשקלה של החברה הערבית רק גדל ואילו של הימין קטן באופן יחסי ועל חשבון החרדים והדתיים-אמוניים ולכן הסיבות למצבה של המפלגה אינן במספרי המצביעים ובאחוזים שלהם אלא במקומות אחרים (כגון גיוס מצביעים לראשונה, על דרך של מצע ורעיון ובפרט הדגל האזרחי-פרוגריסיבי).

מפלגת העבודה חייבת לעבור בנייה מחדש ומהיסוד - התאמת המבנה הפנימי למציאות הפוליטית והכלכלית, בחירת כלל מוסדותיה הדמוקרטיים של המפלגה באופן מידי וחידוש פעילות השטח הסניפי והמגזרי, רענון וחידוד המצע, חידוש הקשר עם גרעין המצביעים הקשה ובידול משאר מפלגות הגוש.

ראשית יש להניף מחדש את הדגל המדיני-ביטחוני נוכח הואקום בעיסוק בו במרחב הפוליטי והקשר הרגשי של גרעין המצביעים הקשה אליו וכן את הדגל הסוציאל-דמוקרטי. ניתוח תזוזת העמדות של המפלגה ויושבי-הראש הוצג בעבר בטור על הצורך לחזור לבייס של מצביעי המפלגה, ואין טעם לחזור עליו.

כפי שהוצג בניתוח לאחר הבחירות לכנסת ה-24, יש למצוא את הדרך לשלב דגלים אלו עם, "יתרונה [של מפלגת העבודה תחת מרב מיכאלי; א.ה.] בציר האזרחי-פרוגרסיבי, לחדש את פעילות המוסדות הפנימיים, להתאים את החוקה למציאות ולמרחב הטכנולוגי, לפנות מחדש למגזרים כמו המיעוטים, ההתיישבות העובדת והקיבוצים, מעמד הביניים ומעמד העובדים והעצמאיים ולחדש את פעילות הסניפים והשטח - רק כך מבטיחים תשתית ארוכת טווח של מפלגת שלטון" וקודם לכן לאחר הבחירות לכנסת ה-23, "מפלגת העבודה חייבת לחזור למקורות, לשורשים, לקהל הבית שלה ולא לנהות שוב אחרי משיח-השקר שיציל אותה, יסחוף אחריו המונים ויביא אותה לשלטון" (לחזור לבייס, מיאוש לתקווה), ובפרט, "... הגיע הזמן לחזור הביתה ... כעת המפלגה ניצבת מול ציבור נאמן אחרון ואל לה לנטוש אותו - כי בעוד הימין פועל מתוך פחד ויוצא להצביע, השמאל-מרכז פועל מתוך יאוש ונשאר בבית. משימתה של מפלגת-העבודה ועתיד הישרדותה תלוי ביכולתה להציג למצביעיה אלטרנטיבה בדמות החזרת התקווה" (שם) ואופק מדיני של תהליך שלום ופתרון שתי המדינות הוא ראש וראשון לשיקום התקווה.

ביחד עם חידוש ומיקוד דרכה הרעיונית, על המפלגה לחזור לזירה בביטחון ולמצב עצמה כמפלגת שלטון מובילה ולתקוף את מפלגות המרכז שנעדרות דרך ורעיון. בפרט, לתקוף את יש עתיד וכחול לבן על התפקוד הלוקה שלהן בהובלת הגוש ובבריחה מהתחייבויות כדי לקרוץ לימין רך דימיוני ועל חשבון החברות האחרות בגוש.

אחת הדרכים לחידוש הקשר עם השטח, היא 'רשת שלכות נבחרי ציבור' שתאפשר פריסה ארצית וחיבור בלתי-אמצעי לשטח ולחברים.ות ומחוייבות של נבחרי הציבור לקשר שוטף איתם. 'תפיסת התכנון המפלגתית' של מעגלי פעילות תאפשר הפעלת סניפים ואלו יערכו מראש עם 'תכנית עבודה לבחירות'.

לצערנו, הקריאה 'לפעולה מיידית' לשיקום מוסדות המפלגה נשמעת מעל במה זאת כבר משנת 2005, ללא הועיל.

תוצאות הבחירות מחייבות אותנו בגישה חיובית לעתיד - גרעין המצביעים הקשה של העבודה הדגים נאמנות גבוהה למותג אך דורש חזרה לדרכו המקורית של שלום, ביטחון וחברה.

נספח: מקורות הנתונים

הניתוח מתבסס על שיטות סטטיסטיות מוכחות ומקורות נתונים הזמינים באתר ועדת הבחירות הרשמית. כמו בניתוח לכנסת ה-24, ה-23 וה-22, הנחת העבודה הנה כי אם מספר ניתוחים מראים תוצאות דומות ואף זהות  ואלו תואמות לתוצאות בפועל בחלוקת המנדטים - הרי שאפשר להסתמך עליהם ואמינותם גבוהה. יתר על כן, היות ונעשה שימוש בשתי גישות שונות למקור הנתונים - האחת של הראל קיין ובה הוזנחו קלפיות המעטפות הכפולות והשניה של איתמר מושקין, בנג'י קוק ועידו איאן שכללה אותן ועדין התוצרים הסטטיסטים דומים, אפשר לקבוע כי השפעת המעטפות הקלפיות זניחה בתוצאות הבחירות בכלל ובניתוח המוצג למעלה בפרט.

שיטה דומה שימשה לניתוח הישגי רשימת העבודה בבחירות לכנסת ה-24, לפני כן הישגי רשימת העבודה-גשר-מרצ בכנסת ה-23 וכן הישגי רשימת העבודה גשר בכנסת ה-22, ניתוח ומסקנות מהבחירות לכנסת ה-20. בפרסומים אלו, גם תמצאו הרחבה לעקרונות הניתוח הסטטיסטי.

  1. הראל קיין - ניתוח סטטיסטי למעבר מצביעים, פה.
  2. Sapir Analytics - מעבר מצביעים, פה.
  3. גיל פלדמן - שינוי באחוזי הצבעה בגוש, פה.
  4. המכון הישראלי לדמוקרטיה - בטחון בהצבעה, פה.
  5. גיל פלדמן - מגמת סקרים, פה.
  6. Sapir Analytics - דיוק סקרים ומדגמים ביחס לתוצאות האמת, פה וגם פה.
  7. עמירם קורח - ניתוח תוצאות הבחירות והסכמי עודפים, פה.
  8. ניתוחים סטטיסטיים - פה.
  9. דה-מרקר - שיטת הניתוח הסטטיסטי פה.
  10. הבמה הרעיונית - הרחבה לגבי שיטות הניתוח, פה.

ניתוח סטטיסטי - מה זה?

ניתוח המתבסס על נתוני ההצבעה הזמינים באתר ועדת הבחירות לכלל הקלפיות בישראל, והשוואת השינוי היחסי בין המפלגות השונות - באותו הקלפי וביחס לממוצע הארצי.

למשל, "נניח כי אחוז המצביעים שעבר ממפלגה א' למפלגה ב' הוא זהה בכל היישובים (כלומר, אם 30% ממצביעי "העבודה" עברו להצביע "כחול לבן" – אחוז זה יהיה נכון בכל יישוב). כך נמצא עצמנו עם מספר משוואות שקטן בהרבה ממספר הנעלמים (כשם שמספר המפלגות קטן ממספר היישובים), ונוכל "לפתור" אותן כך שתוצאות המודל (מספר הקולות שכל צריכה מפלגה היתה צריכה לקבל בכל יישוב) יהיו דומות ככל הניתן לתוצאות האמת. כדי "לפתור" את המודל, נבחר את אחוזי המעבר בין מפלגות כך שתוצאות המודל תהיינה קרובות ככל האפשר לתוצאות האמת, ונקווה שהשגיאה הכוללת (אם לדייק – סכום ריבועי ההפרשים בין תוצאות האמת לתוצאות המודל) נמוכה מספיק כדי להפיק תובנות איכותיות" (עמר גולדשטיין, דה מרקר).

מסקנה חשובה משיטה זו היא כי , "כמעט תמיד, מפלגות מתחזקות על חשבון מפלגות "דומות": כשמרצ מתחזקת, זה על חשבון העבודה (וכשהיא נחלשת, זה לטובת העבודה), וכשש"ס מתחזקת/נחלשת זה על חשבון/לטובת הליכוד. ישנו גוש "מרכז" מעניין ומובחן היטב, הכולל לאורך השנים בין השאר את מפלגת המרכז, מפלגת הגמלאים, שינוי, קדימה ויש עתיד. קל אולי לפטור מפלגות אלו כ"מפלגות אווירה", אך נראה שיש להן קהל מצביעים די עקבי. גוש זה מקיים תחלופת מנדטים בעיקר בינו לבין עצמו, עם העבודה, וקצת עם הליכוד" (עמר גולדשטיין, דה מרקר).

איתמר מושקין, מבהיר כי "המודל מתבסס על הגדרה של שיעורי מעבר מכל מפלגה לכל מפלגה - למשל, 30% ממצביעי מפלגה א’ בסיבוב הראשון עברו להצביע למפלגה ב’ בסיבוב השני – ועל הנחה שאחוזים אלו זהים בכל יישוב ויישוב. כמובן, במציאות ברור שלא כל המצביעים מתנהגים בדיוק באותה דרך בכל יישוב; אך בכלים סטטיסטיים פשוטים ומקובלים נוכל לבדוק את טיב ההתאמה של המודל למציאות, ולוודא שהוא מספיק טוב כדי להפיק תובנות בעלות ערך. נתייחס גם לאלו מפלגות איבדו קולות לירידה בשיעורי ההצבעה, ונתעלם ממעטפות כפולות מכיוון שהן בבירור לא משקפות מצביעים מאוכלוסייה דומה בשני הסבבים (בסיבוב השני נוספו "קלפיות קורונה" רבות). המודל סופר קולות ולא מנדטים, ולכן לא מתחשב בהסכמי עודפים, חוק באדר-עופר, או ההשפעה של הירידה בשיעורי ההצבעה (שהרי אם מפלגה איבדה 2-1 מנדטים לירידה בשיעורי ההצבעה, הם לא נותרים מחוץ לכנסת אלא מתחלקים בפועל בין שאר המפלגות), ולכן לא יתאים לתמונת המנדטים הסופית בדיוק מלא (בפועל, השגיאה היא לא יותר מ-1 מנדט לכל מפלגה)" (דה מרקר, 29/3/21).

הסבר מפורט לגישת ניתוח מבוססת הנתונים ומדוע אפשר להסתמך עליה בזיהוי תנועת מנדטים בין מפלגות, במאמר של עמר גולדשטיין, באתר דה-מרקר, הסברים טכניים של הראל קיין בפייבסוק פה (מרץ 2020) וגם פה (ספטמבר 2019) וכן בנספח המורחב בניתוח תוצאות הבחירות לכנסת ה-22.

"אבל העיקר הוא העם. תחיית העם קודמת לגאולת הארץ. אנחנו מעמידים את הכל על העם."
א.ד. גורדון, עם אדם

מאז 2004

כבר מעל 18 שנה, הבמה-הרעיונית היא כיכר העיר היחידה עבור חברי מפלגת העבודה.

הרשמה לעדכונים

יצחק רבין - 2014 C

התחברות

לפרסום מאמרים

אחד במאי